פסח הגיע ואיתו כמובן ליל הסדר. אולי אני חריגה, אבל אני מאד אוהבת את ליל הסדר - המפגש המשפחתי, הצחוקים תוך כדי קריאת ההגדה, האוכל, הקינוחים... אני מצפה ויודעת שאני הולכת להנות מכל אלו. כן, גם עם תינוקת בת 7 חודשים.
גיל הגיעה לגיל שאפשר להתחיל! להתחיל מה? לאכול מזון מוצק. למרות שאני עושה את זה כבר לא מעט שנים ואפילו כמה פעמים ביום, אני יודעת שמבחינתה מדובר כרגע במשהו אחר - חוויה חדשה, רב חושית, רב מערכתית והתפתחותית לא פחות מאשר התהפכות, זחילה והליכה. לחוויה שכזאת מגיע הכבוד הראוי, נכון? אז ניתן, בהחלט ניתן!
גיל בת חצי שנה וזה זמן טוב לחצי סיכום. השנה הראשונה נחשבת בהרבה מובנים ל"רכבת הרים" - גם לתינוק וגם למי שמטפל בו. אני, שלא מחבבת רכבות הרים, דווקא די חיבבתי את חצי השנה הזאת. אפילו מאד.
מספר ימים לאחר הכניסה לגן, גיל לא הרגישה טוב ומילדה נוחה ונינוחה הפכה לנודניקית וחסרת שקט. למה? מה עושים? ובכלל, איזה מבאס... הכל בסדר והכל בשליטה! ואמא? אופטימית!
גיל נכנסת לגן וממש לא כיאה לאמא המשחררת שאני ועוד לילדה שלישית, לא פשוט לי. אז החלטתי, שאני "ענבל האמא" אפנה ל"ענבל המדריכה" לקצת תמיכה ומילות עידוד. זה אמנם נגמר בקצת דמעות של התרגשות, אבל זה ממש עזר.