האשמת קורבנות ניצול ופגיעות מיניות היא תופעה קשה ובכל תחקיר עולה בי שוב התהייה למה. הכאב הגדול הוא שהפרשיות עצמן מסבירות לנו את זה לבד, פעם אחר פעם.
אישה עם ילדה קטנה ברכב מקללת שוטר ולועגת למוצאו וכל זה כי תפס אותה מתעסקת עם הנייד בזמן נהיגה. נשמע כמו קטע מטראש ריאליטי שואו? אז זהו, שלא
יותר ממה שמכעיס אותי נושא ההטרדות המיניות, הם אנשים שלא מבינים את חומרת המעשה, ואפילו מצחקקים על זה כאילו מבחינתם להטריד מינית או לבצע מעשה מגונה זה כמו לקחת שלוק של קפה בבוקר.
בזמן שתכניות הריאליטי ממציאות בכל פעם קונספט חדש שנתמכר אליו, בלי לשים לב, אנחנו חיים במציאות הכי קשה: פרקליטות שלא מסוגלת להגן על האזרחים מעברייני מין ומשחררת פדופילים לחופשי, מבולבלים? גם אנחנו
מעתה אל נא תאמרו ''הנחת סלב'' אם כי ''הנחת עברייני מין חרדים''. כי אם בישראל אתה עבריין מין וחרדי, משרד הבריאות כבר ידאג לסייע לך ועל חשבון מי? על חשבון דם הקורבנות שצריכים להמשיך ולצפות ברוצחים ממשיכים את החיים כרגיל כאילו לא קרה דבר.