זה פוסט שנכתב בגימגום. במקטעים. אישי, כמו תמיד, אבל טיפה יותר. אחרי התלבטויות רבות. אני פותחת עוד חלון ומאווררת. חולקת משהו שאולי ישנה עוד חיים של מישהו. יאפשר אוויר.
פעם בכמה זמן זוכה גם אישה עמוסת טף וכ"ו כמותי לרגע של שקט. ואז מתאפשרת התבהרות, חלקית. התבוננות על דרך, על הדרך שלי.