בסיפור התאבדותה של מורן לוביץ ז"ל מהישוב מורשת לעולם לא נדע אם הכתובת (או חלקה) היו על הקיר, אבל חשוב מאד שגם אנחנו נהייה "קיר" בשביל מי שמרגיש שהוא זקוק לה.

איך הפכה אורלנדו פלורידה ממדינת "מיקי-מאוס" ולונה פארק למדינת רצח המוני ולונה -פאק? מה נזכור מהמדינה הזו?

פעם בשנה ביום הזה, אני מרגישה כמה יום הזכרון לחללי צה"ל הוא חלק מהדנ"א שלנו. אותו חלק בדיוק שאיתו גדלנו - שבו בדיוק נהרגו 2 חברים מהכיתה ועוד אחד מהמחזור שלנו ובכאב ענק מישהו שהוא חלק מהמשפחה שלו. פעם בשנה הדנ"א הזה - תופס לו מקום מיוחד, מקום שקורע את מיתרי הלב והנשמה

יותר מדי אנשים ברחוב עם שקיות או אריזות של מתנות או בחנות פרחים - יש המון משלוחים. הילדים הופכים לאינדיאנים ואתם לכספומט עצבני - סימן שהגיע פסח. חג החירות מאותת בפינה . טקס הנשיקות והחיבוקים (לא תמיד יודעים למי בדיוק) בפגישה המשפחתית השנתית אוטוטו מגיע .

אמא - אניי כבר באה. כן כן, אני יודעת שאוטוטו חג ולא קניתי עוד מתנות. אני שונאת חגים אבל אוהבת אותך - למי לעזאזל אני אגיד את כל אלה? אמא - חכי כמה דקות אני מכינה קפה שאת אוהבת ובאה אלייך לביקור. כבר קופצת אלייך לביקור. לא דברנו המון זמן ויש לי מה לומר...