אני לא גיבורה- ממש לא. פשוט אין לי ברירה. קל יותר להגיד שאני גיבורה וכל הכבוד - אבל לפעמים מותר להגיד שאני לא גיבורה וצריך לכבד גם את זה.
אמא'לה - הלכת בדיוק בשמונה בערב בצפירה בערב יום הזכרון לחללי צה"ל לפני 4 שנים. מרגיש כמעט כמו אתמול אבל זה כבר כמה שנים. בימים שמהולים דמעה וחיוך את מצטרפת לכל אלה ולתקופה המורכבת הזו. אם היו לי עוד 5 דקות - הייתי אומרת לך את הדמעות שהפכו למילים האלה
אני יודעת שאבא היה שם - אבל הוא בחר שלא לספר. לא באמת הכרתי אותו. לא הכרתי את התקופה הזו בחיים שלו. הוא שתק.
אז לא השגתי את מה שרציתי ואתה נסעת וקיללת- עשה אותך יותר גבר ? יש עוד אלף כמוך. אולי תנסה משהו אחר?
עדיין לא הודיעו לי שהמדינה עברה לכוננות מיוחדת אפשר לראות ברשתות השיווק ובקניונים עומס יותר מימי שגרה. אז מה לעזאזל יש לי לחפש בכל המקומות האלה ולמה?