לפעמים פוסטים שאנחנו כותבים על חיי יום יום, על מה שאנחנו מרגישים, רוצים, עשינו - סתם בא לחלוק או לשתוק דרך המילים....כנראה שזה לא מספיק. מן הסתם - אני חושבת שאני באופן אישי חבה תודה גדולה למי שהדריכה אותי...שווה עיון
המון זמן כבר לא היתי בבוקר כזה של קניות - כי לא הייתי צריכה (ממקום של חובה....),..כן..... תבואי , אני אומרת לעצמי (בדיאלוג פנימי שלי),אני מנסה להדחיק חוויה לא נחמדה - תראי שיהייה כייף ואולי בטעות תקני גם משהו בלי שיציצו לך לתא מדידה
הזמנת מקום אדוני? ראיתי אותו - אדם אלמוני בתור לרכוש כרטיס לרכבת....גערה בו מוכרת הכרטיסים - אתה לא יודע אדוני שנכים עם כסאות גלגלים צריכים להודיע 24 שעות קודם שהם זקוקים ל"סידור מיוחד" - אולי באמת אנחנו כחברה זקוקה ל"סידור מיוחד" ? השתגענו לגמרי ? מדינה עם הודעה מראש - מדינה עם סידור מיוחד....
כשמצלצל הטלפון ומישהו אלמוני בקול עליז ומאושר מבשר לי ש"מגיעה לך מתנה" - אני הופכת בשלוש שניות למי ששואלת : וכמה עולה לי מתנת החינם הזו ? עוד חמש שניות של הלם ואלם והשיחה מסתיימת בדומייה - אפילו בלי מתנה.....
מופלא ומורכב למצוא את אותו מקום בדיוק שאפשר להרגיש איך נותנים ומקבלים אהבה במינון שאפשר להכיל- זה לא פשוט. אושר גדול מאד הוא להרגיש איך מילים שלפעמים כואבות מסוגלות באותו יום לעשות את האהבה לאחרת.....אפשר ?