המרכז לנפגעות אונס הוא לפעמים התחנה הראשונה בנסיון לחזור לשפיות. הוא העוגן שלפעמים מנסה לעזור להיות תמיכה מלווה. הוא מנסה להזריק קצת כוחות למערכת האישית שכשלה. הוא נמצא שם , וזה חשוב שתדעי - ידע הוא כח.....במקרה הזה , המון כח וצריך אותו .מאד.

כל שנה מגיע לו היום הזה. יום ההולדת. אז מה? נחגוג כמו בשנים שעברו? נזמין את החבר'ה ? נריץ צחוקים וקריוקי ויביאו את המתנות הסטנדרטיות : עוד דיסק , עוד ערכת קרם גוף ובושם? עוד ספר וכו'- לא רוצה....אני רוצה אחרת, ובשנתיים האחרונות אני גם עושה אחרת.....כמו שאני אוהבת.

הוא לוקח אותי לחדר "אני רוצה לדבר איתך". אני מתיישבת על הכסא ומביטה בו בסוג של חוסר הבנה. על מה אתה רוצה לדבר אני שואלת....???

בתחילת יולי אמורה לצאת לפועל תוכנית מהפכנית לנסיעה בקווי התחבורה הציבורית שאמורה ליצור "מזרח תיכון חדש" - באיזור גוש דן. נראה לי שבתקופה הקרובה יהיה שווה לעקוב אחרי המשתמשים בתחבורה הציבורית....זו יכולה להיות תוכנית הריאלטי עם הרייטינג הגבוה ביותר בעיר....

לפעמים, באמצע היום, באמצע החיים אני נקלעת למשבר אישי שאני יודעת שאני לא יכולה לעבור אותו לבד. יש לי חברה טובה, חברה הכי טובה ואני יודעת שהיא תהייה לידי ואיתי - רק אם אבקש, אני סומכת עליה. לפעמים כנראה באמת צריך לזכור "אם אין אני לי - מי לי...". הכרתי פעם מישהו שאמר : "לי זה לא יקרה" - באמת ??