כל בוקר /צהריים אני מחכה איכשהו שהקפה הקר יחכה ליד המיטה...הוא לא. הקיץ הגיע - אני שונאת וגם מתעבת את הבוקר (ובכלל באופן כללי - ליתר בטחון...). אומרים לי תחשבי חיובי - לא מסוגלת לחשוב בשלב הזה של חיי ובטח לא חיובי...מגלה כל בוקר מחדש שאני בנאדם לא-חיובי ומעוצבנת כמעט תמיד. אין אצלי שלטר להדליק ולהפוך חיובי ככה פתאום. תנו להתעצבן בכבוד !!!
מי ידע שכך יהיה? מי ידע שככה מתנהגים עם סרטן? מי ידע שלפעמים צריך לוותר - כי אי אפשר יותר וצריך להרפות אבל מי ידע שאפשר בימים האלה גם אפשר לאגור כוחות ולדעת שכמו שהוא עקף ונכנס בי בלי להודיע - ככה אני אעקוף אותו בסיבוב בלי לאותת...
אני יודעת שאת תמשיכי לאהוב למרות ה-כ-ל...לפעמים מותר לא לקבל הכל בהבנה, מותר גם לומר שמשהו לא בסדר - את לא היית כזו, אף פעם. תמיד עיגלת פינות ועשית הנחות לכולם, נתת הסברים למה היא / הוא מתנהגים כך....לא מוכרחים . הלוואי שהיית יודעת את זה קודם. לפעמים אני חושבת שהלוואי שלא היית פולנייה כל-כך בהתנהגות שלך, למרות שכתוב בת"ז שלך שנולדת שם...:)
אתמול הסתפרתי. היה סבבה . דווקא הייתי עם זה כמה פעמים ככה במשך השנים. "את כזו גיבורה כולם מזכירים לי..." השתגעתם? הגבורה שלי כבר מזמן לא מככבת. יש ימים שאני מבואסת, פוחדת, מתוסכלת, מרחמת על עצמי...והיום זה אחד מאלה. דווקא הייתי מרוצה מעצמי - עד היום...גם אם ידעתי שבשלב הזה כל השיער יילך לעולמו זה עדיין מעצבן ומתסכל ולא, לא תמיד אני בוחרת להבין ולהיות גיבורה.
לכל מטפל באשר הוא - יש גם רופאים אחרים וגם מטופלים אחרים - חשוב לזכור את זה....