זוהי עיפות שלא ניגמרת ולא קשורה לכמות שעות השינה שישנתי או למאמץ או עשיה. היא שם מלווה בפיהוק גדול, כמו בגד שני שהפך לחלק מהאישיות שלי.
שוב מציק, כואב, כבד ולכל רגל יש אישיות משל עצמה והיא צועדת לכיוון אחר, בכלל היום מנעתי כמה פעמים פאזצ'טה במילים עדינות גם השיווי משקל לא משהו.
סיילים של סוף עונה, התחלת עונה חדשה, חגים ,יום האשה ומה לא... בואו נשים את הקלפים על השולחן- בעלי הקניונים מעונינים שתסתובבו, תכנסו לחנויות ותקנו, המוכרים בחנויות רוצים שתקנו והרבה( מקבלים אחוזים מהמכירות)...נכון ! יש אנשים בקניונים ובחנויות, אך המכירות לא מרקיעות שחקים (בלשון המעטה) וזה לא בגלל המצב הכלכלי משהו חסר במשוואה הזו.
שאלת השאלות להגיש טפסים לביטוח לאומי או לא?! לקחת עו"ד?! ע"פ מה הם מודדים אותי בוועדה?
או מה הקשר שלי לאינטרנט?! כל מי שמכיר אותי שתי דקות ועשרים שניות מבין שאני וטכנולוגיה לא בדיוק מתקשרים. אבל זה המקום אשר היה "שם" כאשר הייתי זקוקה לנחמה/ מידע וחיבוק גם אם וירטואלי. לכן זה המקום שבחרתי לכתוב את הבלוג שלי :אני והטרשת הופענו ברשת". בפוסט זה ישנו אוסף של מקומות ברשת עברית שתומכים בטרשת.