זה התחיל בסרטון קצר המתעד שיחה בין שני קשישים. שיחה קצת מוזרה ותגובות מפתיעות שהובילו לסוג של שיח חרשים על פני תהום פעורה שאפילו לא דמיינתי את קיומה

כל הורה יודע שחודשי הקיץ יקרים במיוחד. ספרי לימוד, ציוד לבית הספר, בגדים, בילויים, חופשות וכמובן קייטנות. קייטנות הקיץ המסובסדות הקלו עלינו אבל עכשיו גם אותן לוקחים מאיתנו.

בפעם הראשונה שהפכנו להורים, זה קרה בדרך הרגילה. החלטנו שהגיע הזמן, התחלנו לנסות, הריון, לידה. בפעם השנייה זה כבר היה אחרת ועולם שלם של תקווה וכאב נפתח

כבר ארבעה חודשים שאני לא כותבת על פוליטיקה. בפעם האחרונה כתבתי כי המילים שבתוכי לא נתנו לי לישון והיום שוב, הצטברות של כעס, פחד ותדהמה דוחפים אותי למקלדת.

פוסט חמקמק שמשפטים ממנו נולדו אי שם בין חדר הניתוח לחדר ההתאוששות. פוסט שהיה ברור מאוד, כל עוד הייתי בהשפעת סמי הטשטוש, ומאז הוא בורח ואני צולעת בעקבותיו