אנחנו חיים בישוב בדירוג סוציואקונומי 9 אבל כשהקטנה שלי תתחיל כיתה א' היא תצטרך לדשדש במי ביוב ואחיה חוזר לבית ספר מטונף, מוזנח ומסוכן. הגיע הזמן להגיד – די!
בית הנבחרים שלנו הוא חלק מנוף ילדותי, אבל רק לפני שלוש שנים ביקרתי בו לראשונה ומאז התמכרתי, בניגוד לנבחרים שאוהבים את המקום קצת פחות. הכנסת ואנחנו – האזרחים הקטנים
גן מאיר, עצרת זיכרון לנרצחי הברנוער ומחאה נגד פיגוע הדקירה. עצרת תחת הכותרת "השנאה רוצחת". באנו כדי להזדהות, כדי למחות ביחד ולהגיד לא לשנאה ולאלימות, ואז החלה אלימות.
לפעמים, החיים מזמנים לנו מתנות מהסוג שממלא את המצברים, מעלה חיוך על הפנים ומחזיר את שביב התקווה שנדמה היה שאיבדנו. לפעמים, מפגש של כמה שעות הוא מתנה כזאת.
שנה חלפה במהירות האור. שלושה נערים שמדינה שלמה ציפתה לשווא לשובם, מעשה נקמה נפשע, אזעקות ושיגורים שפרצו את גבולות ה"טפטופים" בדרום והפכו לנחלת כולנו. שנה חלפה ומה השתנה?