סיפור רווי מתח, אכזריות, כאב וצער. הוא עניין אותי מאד במיוחד עקב העיסוק בקהילה האירית ובסיפור ההגירה שלהם לארצות הברית. לכותב סטיבן טלטי שורשים איריים והוא מכיר היטב את העיר באפלו בה נולד וגדל, עובדות שהעניקו אמינות גדולה למותחן.
טיסה לקוסטה ריקה אורכת שעות רבות (19 שעות בערך עם הפסקה בדרך) איך העברתי את השעות הללו? בקריאת ספרי מתח, כמובן. בליתי בחברת גרג הורביץ שכתב מותחן משובח "השורד" על אדם שנחוש להציל את משפחתו בכל מחיר. המשכתי עם ג'וליה דאל העוסקת בנושא מרתק של מורשע אשר הואשם ברצח וטוען שהוא חף מפשע בספר "הרשעה". בדרך חזרה לישראל ביליתי עם שרה ג' האריס שכתבה את "צבע הרצח של בי לרקהאם" שבו ג'ספר בן ה-13 החי בעולם של צבעים שאף אחד לא יכול לראות מלבדו. הוא בטוח ששכנתו נרצחה אלא שיש לו קושי מיוחד בזיהוי פרצופים והוא לא יכול להצביע על הרוצח, האורב לו בין הצללים. לסיום, ספר אימה ממש של ג'וש מלרמן שכתב את " קופסת הציפורים" על אם יחידנית המגדלת את ילדיה בלי יכולת לצאת מהבית, עם דלתות נעולות, שמיכות שחורות על החלונות וכיסויי עיניים. מדוע?
