בגיל חמש וקצת לאחר ששוב נשטפה במים קפואים ונאלצה להישאר עם הבגדים הרטובים במקלחת ושוב לא הורשתה לחזור למיטתה, סמירה חומקת ממעון הילדים באוקראינה ומרגע זה היא בזכות עצמה - "קוקולקה" הוא סיפור התבגרות של ילדה - אלוהים מסתבר לא תמיד מרחם על ילדי הגן - מסתבר שמידת הרחמים משתנה פעמים רבות לפי המיקום הגאוגרפי שבו נולדת
"הקשה של הלחם" מסופר לנו בשני ממדים - הסיפור של הניה האשה הצעירה שחווה את מאורעות המלחמה ברוסיה, וסיפורה של הילה נכדתה שהצריף של סבתה מהווה עבורה עולם ומלואו
בצמה מאוגדים יחדיו שלושה סיפורים שהמוטיב החוזר בהם הוא שיער הראש, השיער שקשת המשמעויות שלו לכל אורך האנושות היא כמעט אינסופי. את השיער בסיפור הזה מסמלת יותר מכול צמתה של הילדה לליטה, בת השש הקטנה והאמיצה שתורמת את צמתה למען חיים טובים יותר שלה ושל הנשים כולן.
ההצצה פנימה אל חיי הזוג, במיוחד זוג אינטלקטואלי ורם מעמד שכזה, לצלול אל תוך דירתם להקשיב למילים הנאמרות ביניהם - עונה על הצורך הבסיסי של מציצנות לגיטימית. בעוד היא שקועה עמוק בתוך הווית חייה המקצועיים לבן זוגה יש מלוא הטנא תלונות וטענות.
אין הרבה דברים עוצמתיים יותר מחבורת נשים שמתאגדת בימים ראשונים של לימודים, באוניברסיטה. זו כבר אינה החברות התמימה של המסגרות החינוכיות הרגילות. כשאת סטודנטית באוניברסיטה כבר מדובר על חברות שאת בוחרת. הן לא נגזרת של מקום מגורים ושל רצונות הוריים, מדובר באנשים בוגרים שבוחרים בעצמם את החוג בו ילמדו את המוסד הלימודי, את אופי חייהם ואת החברות.