״כדאי שתבואי הביתה, הזמינו לאמא שלך אמבולנס, המצב לא נראה טוב״ את המילים האילו בדיוק, אחת לאחת, אמר לי נסים, ביום שני בשעה 20:15 לפני ארבע וחצי שנים. אני זוכרת את השעה המדויקת כי בדיוק סיימתי ללמד בחיפה.
הוא ישב מולי ושתק. במשך חמש דקות תמימות. לא מצמץ, לא הניד עפעף, רק נעץ בי מבט וחיכה... בהתחלה שתקתי גם אני, הסתכלתי עליו בחזרה ומשכתי בכתפיים, אולי אפילו קצת חייכתי במבוכה, אבל כשהזמן החל להתארך וכשהבנתי שהוא מתכוון להמשיך לשתוק, התחלתי לדבר. ככה בדיוק נרקמה עלילת הספר ״עוצרת נשימה״ שעומד לצאת ממש בקרוב לאור.