זאת הפעם השנייה שאני עומדת מאחורי הדוכן בשבוע הספר. אתם בטח חושבים שזה אמור להיות יותר קל מהפעם הראשונה. אז זהו, שאתם ממש (אבל ממש) טועים.
אז מי אנחנו הנשים שקוראות את הז׳אנר הרומנטי? למה אנחנו קוראות אותו והאם אפשר להכניס את כולנו לקופסה אחת ולתייג?
The End הקלדתי בעמוד 218 בקובץ ה - Word, התרווחתי לאחור וחייכתי לעצמי. אחרי שנה וחצי של עבודה אינטנסיבית, הייתי בטוחה שכתבתי ספר מושלם, אבל אז הגיעו ההערות מקבוצת הבטא שלי...
״כולם יודעים כי סוד ההצלחה של ספר טוב או סרט טוב הוא סיפור אהבה סוחף וסוחט דמעות. פתאום באה איזו סופרת שאמרה וואלה? מגניב אבל אני כותבת אחרת. אני לא כותבת עבורכם, אני כותבת עבורי. אני כותבת מציאות!״
פגשתי אותו בחנות של סטימצקי, הוא הביט בי קצת מבוייש, ואני נעצתי בו עיניים בחזרה. הדבר הראשון שמשך אותי היה המראה החיצוני שלו. חתיך, עטוף בשחור, עם מעט נגיעות של אפור. בשנייה אחת התאהבתי, רק שאז עוד לא ידעתי שההתאהבות הזו תהפוך להתמכרות ושבכלל לא מדובר רק במראה החיצוני.