ביום ראשון התקיים בניו יורק מפגן תמיכה ענק בישראל. אני הייתי שם, מלאת גאווה, חדורת אמונה בצידקתנו, כי גם אחרי עשרים שנה מחוץ לבית, אין לי ארץ אחרת.
אם אכן יורשעו ששת החשודים במעשה הרצח הנורא..מה עושה אמא ביום שבו מתהפך עולמה כשהיא מגלה שבבית צמחה לה מפלצת ?
מביטה בפניה השבורות מכאב של האישה היפה הזאת, אשת ברזל אצילה וחזקה, שמלמדת אותנו שיעור באהבת האדם, ואומרת שלמענה , למען אייל וגיל-עד ונפתלי אסור לנו לתת לייצר השיטנה והרוע להשתלט עלינו. אומרת ״לא״ לנקמה, להסתה, לשפיכות הדמים.
סיום בית ספר יסודי ובן הזקונים שלי סוגר תקופה, עולה מדרגה, משאיר אותי, סנטימנטלית חסרת תקנה, דומעת משמחה וקצת מעצב.. הילד הזה, צעיר בני, שנולד בלילה חורפי ומושלג, אחרי שהדלקנו נר שישי בחנוכייה, הוא נס חנוכה הפרטי שלי. זה שהוציא אותי מאפילה לאור גדול, שהחזיר לי את החיוך לפנים, את האופטימיות לנשמה, את שמחת החיים שהייתה תמיד מנת חלקי, שהלכה לי לאיבוד קצת כשנולד לי נועם, האמצעי המיוחד שלי.
את הפוסט הזה כתבתי בהשראת התמונה שצירפתי. תמונה שצילם וערך הילד המיוחד שלי, ככה מבלי ששמנו לב באחת מהשעות הרבות שהוא מבלה עם המחשב. היא צולמה במכשיר האייפד של חבר שלנו שגילה אותה ממש במקרה. אני מביטה בעיניים, תוהה כמו תמיד איך לפצח את החידה היקרה לי מכל, את סוד חייו של הילד שלי, וחשבתי שאולי פעם אחת אתן לו את הבמה, כי עכשיו תורו לדבר..