אני לא באמת דורת'י, ואין לי נעליים אדומות ונוצצות, לפחות לא כאלה שנקישות קלות בעקביהן ישלחו אותי חזרה הביתה (יש לי אחרות, הורסות ת'בריאות!!), אבל באופן מסויים צעדתי (ועוד אני צועדת) בשביל האבנים הצהובות בחיפוש אחר הקוסם שיגלה לי איפה בדיוק נמצא האושר הזה. מה שכן למדתי נכון לעתה, אחרי לא מעט רגעי "היי" ו"דאון" שחוויתי מאז ועד היום (בעוצמות משתנות אמנם, ולאחרונה הרבה פחות וביתר קלות, אבל עדיין), זה שלבי לא אבד לי לרגע. הוא פועם בעוצמה אדירה ומלאת חיים מאי פעם.
...חבר טוב שלי גער בי הבוקר נמרצות על בעיית העיתוי שלי. יש לי נטייה כזו, מאז הגירושים כמובן, להתעניין בגברים שבאופן כללי הם הכי לא נכונים עבורי, הכי לא מתאימים לי ואני בוחרת להכניסם לחיי בעיתוי הכי גרוע שיש. אני יודעת את זה ובכל זאת מחליטה לרחרח.