חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. זה גם חודש ההתמודדות שלי ושל נשים כמוני, שזכו לשרוד אבל לחיות בתוך פחד מתמיד בידיעה שהחרב מונפת כל הזמן. בידיעה שהחיים שבירים מדי.
אני רגועה בזכות הידיעה שאני כבר לא שם. עשיתי כברת דרך אדירה. "הטירונות של הרגש" אני קוראת לזה. עברתי אותה בהצלחה. לא תמצאו אותי היום מתנהגת לעצמי באותה דרך. אני כבר במקומות אחרים. מלאת חמלה לעצמי, נוהגת בי כפי שאני נוהגת באהוביי. הדרך עוד ארוכה אבל אני בתנועה מתמדת.
ואז הים – אותה מפלצת אימתנית, שעליה דיברו במיתולוגיה היוונית, שלקחה לקרבה רבים וטובים. זאת שיודעת להטעות, להיראות שלוה ומלטפת הפכה באחת ליצור אוכל חיים. אותה אחת שאני מוצאת בה נחמה.
מתרגשת עליי תקופה מבורכת. אני עושה את מה שנדרש ממני לעשות וההתרגשות משאירה אותי ערה בלילות. יומן ההחלמה שלי שבוקע מתוך ביצת הקינדר של חיי הוא התשובה שלי למי שנמצאת שם באונקולוגית, מעבירה שעות על שעות בהמתנה או בטיפולים ומרגישה כמוני.