כמה מכם/ן מכירים משורר/ת? לי היתה הזכות שתטפל בי אחת כזאת. ד"ר רות לאופר נפטרה לפני יומיים, ואני ועוד אלפים כמוני איבדו רופאה בחסד עליון. אישה שהקדישה את כל חייה להציל נשים אחרות.
המפץ הגדול בצורת הסרטן הכריח אותי לטרוף את הקלפים. הוא שינה את היחס שלי למראה שלי בכלל, ולשיער בפרט. עטרת ראשי נגזזה ובמקומה ראש עירום וחלק הופיע. הפנטזיה שלי באותם ימים היתה לצאת מהבית ללא הכנה מוקדמת. פשוט לצאת. בלי מטפחת בלי פיאה או כובע. לא עניין אותי סוג השיער הצורה או התספורת. העיקר שיהיה שיער, שלא אמשוך תשומת לב.
אני! כן אני. זה מוזר לחשוב על זה ממרחק השנים. אני הייתי אחת מאלה. הדבר הארור והטוב שיכול היה לקרות לי במסע שלי בחיים: סרטן השד.
4 נשים, 4 דורות, 4 גיבורות הנשים במשפחה שלי, כל אחת בדרכה, קראו וקוראות תיגר על המוסכמות של תקופתן, עומדות גאות וחזקות גם במשברים וסערות. זהו הסיפור של השושלת שלנו
4 ימים אחרי ששוב מצאו אצלי גוש בשד, ביקרתי בסדנת "יוגה צחוק" במחלקה האונקולוגית בוולפסון וראיתי את רותי חי שרה, רוקדת ומשמחת אנשים עם עירויים ומחטים נעוצים בורידים. כעבור שבועיים חזרו תוצאות הביופסיה: הכל תקין!