אויש, שוב יומולדת : עוגה, בלון, נרות, פשטידת פטריות, סלט, ברכות בפייס ומקבץ מתנות לא נחוצות מללין ושות'.

אויש כמה שאני שונאת לטוס לחו"ל. שונאת את הנסיעה הלא נגמרת מן הפרובינציה שלי לנתב"ג, את הלילה טרוט השינה שלפני, את רשימות המכולת הארוכות שאני מכינה שבועיים לפני, שאמורות להבטיח שלא אשכח כלום, את ניסיונות ההרגעה של בעלי ש"אנחנו לא נוסעים למדבר"

המציאות המסוננת שברא אלוהי הפייסבוק היא עולם קשה לצפייה: מסיבות אירוסין, מסיבות חינה, מסיבות הפתעה, מסיבות יובל, חתונות, קרחנות, צילומי שקיעות רומנטיות, צילומי עננים יצירתיים במיוחד, אצבעות עדויות יהלום-התינשאי לי.

פרשת המיטה המעופפת של ראש הממשלה ורעייתו, הביקור המושחת והראוותני בסין, המצטרפים לאין סוף מקרים של אורח חיים בזבזני ומנקר עיניים על חשבון משלם המסים, הזכירו לי את צרפת לפני המהפכה. ריעננתי את זיכרוני בוויקיפדיה, ומדהים עד כמה - בשינויי שמות והתאמות קלות - מה שקורה כאן בימים אלה דומה להחריד למה שקרה בצרפת של סוף המאה ה-18.