בעקבות היותי גננת מתבוננת, אימא ובלוגרית בנושאי חינוך ומשפחה, המון אנשים מתעניינים ומבקשים ממני לשתף ולכתוב תובנות על התנהלות עם הילדים, והחיים עצמם!קבלו ממני 10 עצות ברזל לחופשה עם ילדים, שנכתבו טרי טרי בסיומה של חופשה מדהימה עם משפחתי.
בדיוק לפני שתיים עשרה שנים, בשקיעה של "תל מגידו" נכנסנו לחופה עם "כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים " של קורין אל על, על הדשא, לצד שולחנות עגולים ומפות בשלושה גוונים של סגול. אני קניתי שמלה לבנה בחנות לבגדים רגילים, קלעתי צמה אצל השכנה, ונראיתי כמו נערת בת-מצווש.
המזגן הנעים, התינוק של מיכל על הידיים שלי. שירה וגיטרה. לא הייתי צריכה כלום. ככה אני אוהבת. ככה אני אוהבת את החיים. ככה אני אוהבת לעשות את החיים. ככה אני אפילו אוהבת את הילדים שלי. יותר מזה? זאת פשוט הדרך האידאלית להעביר את שבת בבוקר.
באחד מהרגעים המרגשים בהצגה אני משחקת את סבתא בילדותי, אחרי שזיהתה את הגנים גם בי. בעיניים נוצצות ובקול מזדקן, חלוש אך החלטי, היא חרצה את מילותיה כשקרבה אליי בהבעה חרושת קמטים וחלומות ואמרה: "ניצנ'לה", "את כשתהיי גדולה, תהיי ארטיסטית! ואף פעם אל תשכחי את המשפט שסבתא אומרת לך עכשיו: מלפפונים מחמיצים – לא חלומות!!!"
הרגשתי שבנקודה הזו חיי עומדים להסתיים. נבהלתי נורא מהמחשבה המפחידה הזו שנחתה עליי באופן מפתיע כמו "התגלות רוחנית". המשכתי לצפות בטלוויזיה מנסה לנטרל את המחשבה מעליי...