הסירו דאגה, אני ברגליים משוכלות ולא הסרתי תחתונים, (לפחות לא הפעם..), אבל יש לי אינסטינקט בסיסי לראות, לבחון, לזהות. לזהות את הדברים החשובים, לפחות רוב הזמן.
לחיות את התפיסה 'גיל הוא רק מספר' יום יום, משמע, לחיות במימוש עצמי, לראות את האופק, להגשים חלומות, לא לראות את המגבלות, אלא את מגוון האפשרויות הקיימות-להיראות כפי שאת מרגישה.
בתובנה הזאת הכל התחבר. זמו רב רציתי קעקוע. הקעקוע הראשון. קעקוע שמסמל את אמא וגם אותי, את האמונה שלה שהיא נר לרגליי ומעוף לחלומותיי: סמל לכל 'בעלי המעוף', שלמדו לראות רחוק, מעבר לגבולות הדמיון, שיודעים להתרומם ולהיות חופשיים, שאוהבים בשפע, שהם טובים לאחרים כדרך חיים, שמאמינים שלמרות ועל אף הכל- אפשר ומותר.
החיבור בין השניים, עידו מדר ודורית חליפה, המתקיים בסדנאות הבישול במטבחה של דורית, מבטא גם הוא היטב, כיצד חיבור בין שני מרכיבים יוצר את ה- WOW .WOW שהוא גם קולינרי, גם אנושי ובעיקר משאיר טעמים רבים של עוד.