כך גם בטלנובלות הפורטוגזיות שהעוגן שלהן הוא סיפורי אהבה פתלתלים. זה לא שהסוגה הזו הינה חלק מהמיליה הרוחני שלי, אך הייתי צופה בהן לפרקים, יחד עם אימי. ויחד נהננו מהשפה המדהימה והמתנגנת הזו, שמערבבת בתוכה ומטעימה טעמים של תשוקה, כאב, אהבה - כל התחושות העזות הנמצאות בקצוות של הרצף. אין אמצע. שחור או לבן.
הבחור הגדיל לעשות ופיתח את הסלוגן היצירתי שלו באומרו, כי כבר למחרת מוקדם בבוקר הוא עומד לרסס גרפיטי על הקירות הסמוכים למקום עבודתי עם הכיתוב "מיץ פטל הוא לא ארנב". וכך אכן עשה. למחרת עת הגעתי לעבודה. ראיתי כי על קיר הכניסה לחניית בניין החברה ועל כל הקירות ברדיוס הכי קרוב לבניין, נכתב בשחור על גבי קיר.. אתם כבר יודעים.. " מיץ פטל הוא לא ארנב"
אני לא רוצה להתריס ולהסתובב במקומותיכם במיני ונעלי עקב תוך חשיפת חמודותיי. אני לא רוצה להפריע לכם לנהל חייכם עפ החוקים וההלכות שלכם. אבל אתם אל תפריעו לי!!! במתחם חילוני, במדינה דמוקרטית נאורה, אתם לא תקבעו את החוקים. אתם לא תהוו את לשון המאזניים. אני לא אלך אחורה. נקודה.
אני כל כך אוהבת את חבלו של האזור הזה,עם הכנרת הסובבת אותו, כאילו מחבקת אותו אל קרבה. ביליתי פה בשרותי הצבאי בנח"ל כל כך הרבה ימים, חודשים. אני מכירה היטב את הדרך, מיטיבה להכיר את הריחות. הריח העז הזה של הרפת, שהניחוח המזוקק שלו, יכול להצית את הלב רק אצל מי שבאמת יודע ומכיר את המשמעות האלמותית של השיר "יש ערמה של חבר'ה על הדשא".