החיים שלנו הם אומנות קרקס בפני עצמה. בכל שלב בחיינו, בכל תחום: בזוגיות, עם החברים, במשפחה ובעבודה, אנחנו מתרגלים את האומנות הזו באופן שוטף. איך לדלג מעל מהמורות ומכשולים בפישוק רחב ובמתיחת ידיים כזו שתביא לנו מינימום פגיעות. איך לטפס מעלה מעלה ולשאת עינינו אל היעד, בנחישות, באלגנטיות, בחיוך ובהפצת היופי הפנימי הזוהר שלנו, ממש כמו ג'וסי לוסי הנפלאה.
אם מתחשק לך לפעמים, לפתוח לרגע את דלת הקסמים, בוא ואתן לך מפתח, תיכנס ותהיה אורח. כי פה הקוסם הוא הכל יכול, אצלו תוכל ללמוד את הכל, אם תיכנס ותשתלם, תוכל גם אתה להיות קוסם.." זוכרים מאיפה? מצליחים לשחזר את המנגינה? זה סאונד הבקרים של ילדותי. הבקרים של הימים בהם חליתי וכאב לי נורא הגרון אך הלב שמח. כי נשארתי עם אמא בבית, עם כל הפינוקים ומול תוכניות הילדים בטלוויזיה החינוכית שהיו דלת הקסמים של ילדותי.
אני מקבלת באהבה את ההקבלה של האישה לשבת ולשכינה, כי החיים במחיצת אימי למדו אותי מהו מקור כוחה של האישה. והמזמור הזה, אשר מתחיל כבר להתנגן בראשי, רגע לפני שהשבת נוקשת בחלון.. המזמור הזה אשר הושר לאימי מידי שבוע ואנו ממשיכים לזמר לה אותו מידי שישי, המזמור הזה ימשיך להיות כל חיי כתר לראשי, לראשן של אחיותיי ולראשן של כל הנשים באשר הן.
כזאת אני,שדה היודעת לסמוך היטב אך בעיניים פקוחות ועם זאת, נאיבית תמימת לב בכל הקשור לאהבה. בכל אהבותיי עם בני הזוג שלי, הגדולות והקטנות, גם ב"אהבות הקצרות",תמיד אהבתי בעוצמה, בכל הלב,בכל איבר מאיבריי ונים מנימיי, זוהי משנתם של חברי ה"תנועה הטוטלית". אלו של "הכל או כלום", כמו שמזמר בשירו הסטאר האהוב עליי, ברי סחרוף.
אני באה בטוב. ככה חינכו אותי. ככה לימדה אותי אימי הטובה.כשיש קונפליקט, כשנוצר קרע, עמדי על שלך, אמרי דעתך ( ומהר מאד היא הבינה כמה דעה יש לי לומר..), אבל אל תתריסי, אל תדרסי. צריך ליצור בסיס של הקשבה, של רצון טוב, של דיבור בכדי להביא את הצד השני אלייך.