אנו חייבות לספר את הסיפור של עצמינו. את העבר נוכל לספר מחדש, בהבנה, ברוך, בסליחה בתחושת פיוס ובשמחה ואת המשכו נקבע רק אנחנו.
אז מדוע כה חשוב לי לכתוב לכם על המגע הזה? מדוע הוא מעניק לנו כנשים עוצמה כה רבה? כי אני רוצה שתזכרו לגעת. מספיק שתניחו יד עם התכוונות על אהובי לבכם ( בן/בת הזוג, ילדיכם, אמא, אבא, חבר, חברה וכל מי שנכלל בהגדרה זו) והם ירגישו את המגע כל כך חזק, כי זה ייגע בליבם. זהו מקור הביטוי הקלישאתי אך הנכון ביותר : "נוגע ללב".
כשתם הסרט ויצאתי בשקט עם אחיותיי מהאולם, שמעתי את אימי לוחשת לנו, כפי שהייתה עושה זאת כשהיינו קטנים וגם גדולים,(וכמו שאומרת הסבתא בסרט, לנכדה הקטן שצופה בכל המתרחש בעיניו החכמות ופיו אילם מאומר):עומרי אנא (חיים שלי).