אני מבינה אתכם, אלו שלא בעולם הריצה, אלו שלא נמצאים במסע המטורף והמדהים כאחד אל עבר המרתון, גם כשאתם אומרים לי שאתם מבינים, וזה בסדר, ושבעצם אני לא נורמלית וזה ממש לא בריא, אני תמיד תוהה, האם אתם באמת מבינים?
כשנכנסתי לבליסימו, מסעדה איטלקית השוכנת בלב הישוב הכפרי פרדסיה, מיד נזרקתי עם הזיכרונות לשם, לאיטליה, לבתים הכפריים, לריחות ולמאמות שעמלו במטבח והכינו מטעמים. אורות המסעדה העמומים ששדרו שקט פנימי שכזה, השולחנות הקטנים, הרומנטיקה שניבטה מכל פינה במסעדה, המפות המרובעות – כן, אני באיטליה. אין לי ספק.
