מכירים את הבדיחה על אותו אורח שנכנס לאירוע משפחתי באולם , כאשר שואלים אותו איך הוא מקורב לבעל השמחה הוא עונה "אני מצד הכלה" אהה , אבל מדובר בבר מצוה ...
כשאני הייתי קטנה , ממש קטנה , לא ידענו דבר על פלאי הטכנולוגיה. טלפון בבית היה רק ליחידי סגולה. כדי לקבל קו טלפון מהדואר היה צורך להמתין לא גם שנה ושנתיים. כל השאר הלכו לטלפון הציבורי במרכז השכונה ודיברו, אם היה צורך. טלויזיה לא היתה בנמצא בארץ, והרדיו היה ערוץ התקשורת הביתי שסביבו התקבצו בני המשפחה לשמוע חדשות, תסכיתי מתח, פרקי חזנות , שירים ועוד.
לקראת סיומה של שנת 2014 , חיפשתי ספר שהרשים אותי על מנת לכתוב עליו לסיכום השנה.. מיד עלה בדעתי "יומן של גוף" ולהפתעתי מסתבר שהוא יצא כבר ב-2013. אבל בהיותו כל כך שונה, החלטתי לשתף אתכם ולכתוב עליו כאן. באשר לשנת 2014, גם תורה יגיע.
קיפ הוא נער מפרברי מלבורן שבאוסטרליה, אח תאום לפרנסיס . בשל מות אביהם וקשיי פרנסה, נאלצת אמו להחליט מי מן השניים יזכה להשכלה ואפשרויות קידום גדולות יותר בעתיד. היא בוחרת בבכור. שש שניות מפרידות בין פרנסיס הבכור לקיפ ה"צעיר" . מי ירויח ומי יפסיד ?
