במקומות בהם אנשים כולאים את עצמם בפחדים ודאגות, מצאתי שהיא אוכלת את החיים בכפית ומשאירה מקום לקינוח...
תאכלו עוגות גבינות ושאר בלינצ'סים, תתלבשו בלבן ותרגישו חגיגיים ויפים, תבלו בקרב המשפחה ותתעדו בראש ובמצלמה כל רגע... ובין לבין תשקעו לתוך תיקון ליל שבועות משלכם ותחשבו מה אתם יכולים לעשות בנחלת האלוהים הקטנה שלכם בשביל מישהו "אחר"..."הגר". כולכם ודאי מסכימים איתי שקצת חמלה וקצת פתיחות לא יזיקו לטעם הטוב של החיים, הם משתלבים נפלא עם הבלינצ'ס ועושים חם בלב:)
הפעם אני כותבת מתוך התעוררות . פעימות הלב גוברות בכל פעם שאני מתבוננת במדיה באשר למתרחש אצל שכנינו אזרחי סוריה והכותרות המבשרות על הרוגים ועל טבח של אנשים כמוני וכמוכן/ם , לא נותנים מנוח. ביום רגיל, הייתי חוזרת לסדר היום שלי בלי להניד עפעף, כי זה שם ולא פה...כי זה הם ולא אני...אבל אולי משהו באדישות שבי נסדק אחרי המחאה החברתית של הקיץ והביא אותי ואת חושי להיות חדים יותר וקשובים יותר למתרחש סביבי ואולי אפילו להעיז ולקחת יוזמה מחוץ לעור של עצמי. במקום להישאר לבהות במציאות בלב מכווץ לנוכח המראות שעל המרקע עם שכנינו, בחרתי לעשות משהו, לומר משהו ...במיוחד בשביל מי שהקול שלו לא נשמע .
מי שאמר שיש לפעול להדרת נשים כי "קול באישה ערווה" לא שמע את מירי מסיקה שרה את "אם ננעלו" ולא מבין כמה כוח טמון בשירה של נשים וכמה תפילות יוצאות ממנה עד שנשמעות ממרחקים חזק וברור.