החלטתי שאני מגשימה לעצמי את החלומות...שנים של עזרה בחלומות של אחרים, עודדו אותי להאמין שאם אני יכולה לאחרים אני בטח ובטח יכולה לעצמי. אז מבין הרשימה שהתחלתי לנסח לעצמי בלב ובדף, כתבתי שלושה דברים עיקרים- להיות בריאה, למצוא זוגיות ואהבה ולהגשים חלום ילדות ישן. אבל יש חלום אחד שהגשמתי ממש לפני שבוע והייתי חייבת לשתף...וזה החלום השלישי ברשימה שגרם לי להתרגש עד דמעות!
בימים בהם המצב הביטחוני מציף בנו חששות ודעות כלפי האחר בלי הכר, ובימים של חורף וגשם שמציף כבישים ומזכיר לנו מה משותף בסופו של דבר (ביוב, הפסקת חשמל,הצפות וחברת חשמל:) רציתי לנסות ולעשות חינוך במקום לדבר חינוך וגם קצת "ללכת נגד הזרם"... רציתי ליצור בנחלת האלוהים הקטנה שלי, מעין בית שני שהוא חממה אנושית לבני ובנות נוער ולאנשי צוות שהם חיילים, שישינים (שנת שירות), סטודנטים ומתנדבים שמביאים את עצמם וצריכים בעיקר רק שני דברים: <strong>מקום לצמוח בו ומישהו שיאמין בהם.</strong>
לצערי לאחרונה שמעתי על עוד כמה אנשים שסיימו את מקומם בעולם, מסיבות טבעיות או פחות, והותירו אב ואם ופיסבוק וזה הפך ל"אישו" לגבי העיזבון...מה עושים עם המידע, התמונות, המילים האחרונות, מה עושה קהילת האנשים הזו שפתאום המשותף להם, כבר לא משותף?!
ירושלים ראויה להרבה יותר ממה שאנחנו נותנים לה, ובמקום להתרחק ממנה עד יעבור זעם שוב... בחרתי עם המשפוחה לצאת לטיול בוקר שישי הפעם עם הוריי האלופים וסימה דודתי המשגעת:) בחיפוש אחר מה שמאחד את ירושלים ומה שמהווה את המהות שלה ומחבר אותנו בחבל הטבור אליה.