סיפור שזור בסיפור. ילדה בת שמונה ואישה שאז עוד היתה במקום שלא חשבה שתצא ממנו.
תראי מירי, בחיים שלי יש ארבעה ילדים, 26 שעות ביממה, 100% משרה ועוד קצת פרילנס בשביל הנשמה, מספר לא מבוטל של חותמות בדרכון וחיוך, בכדי להספיק את הנ"ל ויתרתי בין היתר על קריאת עיתונים אבל לא תאמיני כמה אנשים שלחו לי את הלינק לכתבה בפנאי פלוס. "קראת?" "ראית מה אמרה?" בהודעה החמישית, נכנסתי ללינק. קודם כל, וואו עלייך כמה את יפה! וקראתי. וכתבתי לך. לא יודעת אם ממקום עצוב או נחמץ או כועס, לא יודעת מאיפה אפילו פשוט כתבתי. לך ולי ולה ולהן ולהם.
חברה של אודליה הביאה מתנה שמחה וששון לכל עשור בלון. ואיך זה קשור לעומר אדם ולמה הכנתי איתו סלט ב 1:30 בלילה. והבנתי שזה בכלל מתכון לסלט מושלם לארוחת חג. וגם כתבתי לכם אותו. ברור, מה נראה לכם?
פוסט עם אומנות ואמונה ועל הענף הספורטיבי האהוב עליי: "סובב תל אביב במלקחיים" וגם ירושלים.