לרגע היתה לי הרגשה שנרגע. המצב, הבלגאן. לרגע היה נראה לי ששוב שקט, למרות שההגיון והניסיון מזכירים שמתחת לפני השטח הכל רוחש ומבעבע. לרגע עצמתי עיניים ודמיינתי שבחופשת הקיץ הקרובה אוכל לסוע עם הילדים לכל מקום בלי חשש. אני מקווה שלא התבדיתי. אופטימיות זהירה, מאוד זהירה עם מבט מפוכח.
סיפורו של עץ זית עתיק, בו שזורים סיפוריהם של בני משפחה שורשית אחת. סיפור של אהבה בין סב לנכדתו, בין האדם לאדמה. דרך שונה שיש בה גם צחוק וגם דמעות לספר את הסיפור של אלמה גיבורת הסרט ושל עץ בן אלפיים. המלצה חמה ללכת לראות!
נדודי שינה איז א ביצ'! כשאני משתפת בעניין, שואלים אותי אם אני בסטרס, משהו קרה, מציעים לשנות תזונה, מציעים רפואה אלטרנטיבית ולא מחכים לשמוע מה אני עושה ואני בכלל רציתי לספר אנקדוטה מצחיקה או לענות לשאלה איך הצלחתי לרוקן ולראות את התחתית של סל הכביסה.
זה לא יכול להיות קיצוני יותר. פוסט שהתחיל בתחושה שאין חיובי בתוך הטרור והפחד, המשיך בפקק ופגישה שהתבטלה ונגמר בנוסטלגיה, אהבה צעירה וקרן אור. תתחילו לקרוא, מבטיחה שגם תחייכו.
9 ימים של התרחשויות, 4 דמויות, 3 ערים, 3 סיפורי אהבה ו - 1 זוג משקפיים ורודים. בשורה תחתונה - מקסים, קריא, קליל. ביותר שורות - להקליק ולקרוא את כל ההמלצה