ליטל ירון

אני לא יודעת להחנות במקביל למדרכה! אני מודה ולא מתביישת! זה משהו שנולדתי בלעדיו! אני גרועה בזה כמעט כמו אחרי שקיבלתי את רישיון הנהיגה שלי. זאת הסיבה שקניתי לעצמי מתנה לא שגרתית בעליל ליום הולדתי ה 37. מה קניתי? התשובה ממש פה ברשומה, הכנסו ותגלו.

בתאריך 4/7/2013 הייתי על המטוס בדרך חזרה מחופשה זוגית בחו"ל בת שבועיים וחצי. כן, כן. שבועיים וחצי. בלי הילדים. שעה לפני שנחתתי בשדה התעופה תהיתי אם אוכל למצוא אחרי חודש של חופשת קיץ, לפחות 5 סיבות טובות למה אצלי בבית זמני החופשה עדיפים על פני זמן בית ספר. אחרי 39 ימים של חופשת הקיץ, מצאתי הרבה יותר מ 5 סיבות. בן 11, בת 8.5 לא רשומים לקייטנות ובכל זאת אמא שלהם מעדיפה את חופשת הקיץ. יש לכם עוד סיבות טובות? מוזמנים להוסיף בהמשך לרשומה.

יש מחנכות מדהימות. יש מחנכות מעולות. יש מחנכות שאוהבות ילדים של אחרים. יש מחנכות שעובדות מתוך תחושת שליחות ועם לב גדול ומכיל. בני זכה באחת כזו. וגם אנחנו כהוריו זכינו בה. אחרי שפרסמתי את המכתב בקבוצת הורים בפייסבוק, קיבלתי תגובות רבות גם בפומבי, אבל הרבה יותר בצורה פרטית. לאור התגובות, החיזוקים והרוח הגבית של חבריי ההורים אני מפרסמת את המכתב שנתנו למחנכת לקראת סיומה של שנת הלימודים הנוכחית. שנה מטלטלת, שנה מלאת תהפוכות, שנה של רכבת הרים מטורפת. מפאת השמירה על כבודה וצנעת הפרט (בנוסף לכל הסופרלטיבים היא גם ענווה מאוד) לא נקבתי בשמה או בשמו של בני. שנזכה למחנכות כאלו. אמן.

סליחה? מישהו יודע לאן הלכו הילדים הקטנים שלי? הפרומו של גיל ההתבגרות כבר כאן בבית. מרגישים אותו, מריחים אותו. כנראה שהאמרה שאצל בנות זה מתחיל בגיל 8 ואצל בנים בגיל 11, נכונה. אני מגלה שהעובדה שהייתי מורה 10 שנים בחטיבת ביניים ובתיכון וחינכתי כיתה בתיכון, לא ממש עוזרת לי כאמא. אוי ויי!

תצביע מי שלא מכירה את אחד המצבים האלו. אחד לפחות. הכנת, תכננת, סגרת, בדקת, בדקת שוב, וידאת והיית בטוחה שהכל מוכן ומאורגן. ובדיוק אז אחד הילדים נזכר במשהו אחר או התחרט. בדיוק כשאת בעיצומה של פעולה את שומעת "אמאאאאאאא". לפני כל משפט אל תשכחי להוסיף "בדיוק כש...."