ואיפה זה פוגש אותי? וואווו, האמת שאני מאוד מזדהה עם מיכל הופמן, אני מאמין שכל גרוש או גרושה, עם או בלי ילדים, יוכל להזדהות עם סיפורה. גם לי, כמו לה, היו שלל שאלות ופחדים. גם אני חוויתי שנת אבל והתפכחות. גם אני התחלתי לשאול את עצמי שאלות שלא חשבתי אפילו לשאול לפני כן. ובעיקר בעיקר אני מזדהה איתה בעניין של פריז.
אבל הפרק האחרון תפס אותי הכי לא מוכן. הפרק האחרון כבר לא מדבר על חיתוך הזהב. הוא מדבר על מתמטיקה בכלל, על שאלה פילוסופית האם האנושות ממציאה את המתמטיקה או שהיא רק מגלה אותה. ובאמצעות הפרק האחרון אני חושב שאני מבין למה אני כל כך אוהב מתמטיקה.
וזה מביא אותי אל הנושא האחרון ואולי המעניין מכולם. נשים. בניגוד למה שאני ציפיתי, נשים בחברה הפרסית מאז ימי אחשוורוש ועד ימינו אנו, מקבלות מעמד גבוה ומכובד. הן השתתפו במסיבות הפאר של אחשוורוש לצד הגברים. הן שלטו במלכים האח'מנים בצורה מפתיעה (או שלא). מה זה שלטו? הוטאסה, אמו של אחשוורוש, שכנעה את בעלה, דריווש, לצאת למלחמה נגד היוונים, רק כי רצתה כמה משרתים יווניים. ארטמיסיה, שרת הצבא של אחשוורוש, יעצה לו עצה טובה בהקשר של קרב סלמיס. עצה לה לא שעה ועל כן הפסיד את הקרב. ויש את אמסטריס, אשתו ההיסטורית של אחשוורוש ופאריסאטיס, אשתו של דריווש השני שעל מעלליהן אתן לא רוצות לשמוע.
אחד צעק: ” תירה בתינוק” … הילד ששאל את השאלה בגנטיקה, קרא: “תירה באויב” ואחר אמר “תארוב להם”. הצעות זרמו במהירות ….כמו שציפיתי, כל הרעיונות הגיעו מ ....
