ברגע כשחוויתי את הסיטואציה ידעתי שאכתוב על זה טור. לא חשבתי שייקח לי שבועיים להוציא אותו "לאור", אבל זה כנראה חלק מהחוויה החזקה. לפעמים צריך לתת לדברים לשקוע, לפני שהם הופכים לתובנה כתובה.
הכל מתחיל מהבית - זאת התובנה שלי מכמה שיחות שהיו לי לאחרונה. בקרוב גם יום המשפחה (5.2.2019), וזה עשה לי חשק רגע לעצור ולכתוב: תודה.
אחרי טור על הדרך ובחירת השביל בו צועדים, הכי מתבקש לעצור לרגע ולחשוב את מי איתנו, לשביל הזהב שלנו, אנו לוקחים.
בתחילתו של כל יום, אנו סוללים לעצמנו את הדרך בה אנו בוחרים. השאלה היא מה מנחה אותנו לבחור באיזה שביל? ומיהו שביל הזהב שכולנו אליו מייחלים?
פוסט מספר 3, שמחבר 3 דורות ומעורר מחשבה על 3 זמנים: עבר, הווה ועתיד החיים.