לקחתי את רונה שלי לכמויות של אוהד נהרין, ווואו, אילו כמויות של תנועה, יצירה, רגש ודיאלוג בגובה העיניים
"לאחר הליכה ארוכה, הגעתי לכפר זר שעד היום איני יודעת את שמו. לא היה מישהו מלבדי שיכול היה להרגיש את מה שהרגשתי ברגע ההוא. עמדתי וחשבתי לעצמי, לאן אפנה?
בערב אחד של חודש נובמבר לפני שנה וקצת זה נפל גם עלינו. ישבנו מול הרופאה מחכים שתגיד שהכל בסדר ונסיים. אבל לא
אני פוחדת שביום בהיר אחד תסגור לי את החשבון, עם סחורה וכסף שלא תסכים להחזיר ואני פונה ללב שלך
אני אוהבת לשבת בבתי קפה ולהקשיב לחיים של אחרים, אני אוהבת אנשים, ואני אוהבת את מה שאני עושה כי יש רגעים שהכל שווה בשבילם