סיפור ליום העצמאות בימי קורונה, הפעם אני לוקחת אתכם איתי לגן הילדים, ולכל שאר הצדדים, אבל אתם יודעים, בסוף הכל ייתפר ביחד, וגם יהיה סיפור מעניין, כי ככה זה כשהגננת שלך קוראת לך לדגל.
אסקימוסים. שילוב של חם וקר, איך הסיפור שסיפרה מורה חמה וחכמה בארץ חמימה על התנהגותם הקרה והמנוכרת של האסקימוסים בארץ קרירה כלפי הזקנים שלהם לילדים בני שש, הופכת לתובנה כואבת של המציאות, בהיותם בני שישים, לנוכח משבר הקורונה.
הפעם, פוסט אישי בערב חג הפסח ובעצם ימי הקורונה. פוסט יש בו, כמו שיש בנו, הכל מהכל, הוא מאוד אישי, ומפנה לשני סיפורי פסח נפלאים, מהימים שהמושג הזוי טרם קיבל הגדרה מחודשת. פסח בריא לכולם
בימים אלו, "ימי קורונה", גם סיפור על אירוע שהתרחש בתחילת חודש מרץ, מרגיש כמו עבר רחוק מאוד. כמו חיילים שבורים שמחכים לשחרור ושואלים "עד מתי?" ו"כמה עוד?" גם אני שואלת כמה שאלות, ומתבלת בכל מיני הפתעות, טובות או רעות. מוזמנים
בימים מורכבים וסבוכים אלו של קורונה, ושל ילדים והורים שנמצאים בבית כל הזמן. חיפשתי דרך להתיר לכם ולי את הסבך שנוצר, אבל לפני זה, בואו נסרוג אותו. הצלחתי לסקרן או לעניין אתכם? כנסו לקרוא, אחרי הכל, לאן כבר תלכו עכשיו?