האירוע הבלתי נתפס שהתרחש לפני כשבוע בנחל צפית, בו מצאו את מותם עשרה בני נוער צעירים ונלהבים לקראת שנת המכינה שלאחר י"ב, במהלך תהליך המיונים, הותיר אותי, כמו רבים אחרים בעצב גדול, ובהשתתפות בצער. בימים הראשונים, התכנסתי בתוך עצמי, עד שהגיעה הכתיבה הטובה, היא העלתה גם הרהורים הוריים, וגם זיכרון על אירוע ישן, שלשמחתי הסתיים בשלום ,שהתרחש כאשר אני הייתי מדריכה צעירה ונמרצת בתנועת הנוער לפני יותר מארבעים שנה.
והפעם, לכבוד "עונת השסקים" פוסט קליל על עצי השסק של חיי, בביתי ובבית הוריי. עם הרבה מתיקות, טעם טוב, ושכנות טובה. מוזמנים גם לקרוא, וגם לקטוף.
מילים שנכתבו והוקראו במסיבת יום העצמאות השנה במושב נהלל, כחלק מניסיון להיזכר ולהזכיר איך נחגגו המסיבות בכפר פעם...ומסתבר שגם כיום. נהלל מראשיתה היוותה נדבך חשוב בתולדות הציונות ,ובתרומה להקמת המדינה ועצמאותה. רבים מבניה עסקו בכך הלכה למעשה, חלקם הלכו לעולמם בשיבה טובה, וחלקם שילם את המחיר הכבד "מגש הכסף" עליו ניתנה לנו "מדינת היהודים". גם כיום, נהלל לא מביישת את הפירמה, ואף זכתה לייצוג מרשים בטקס מצטייני הנשיא. הטקסט הוקרא בקריצה הומוריסטית במסגרת פנימית, ולכן לא עבר התאמות ל"עולם הרחב". מי שרוצה להבין יותר, מוזמן לפנות ולשאול.
לקראת יום הזיכרון, סיפור האבל והשכול המשפחתי שמלווה אותי משחר ילדותי. דודי ראובן בביוף ז"ל, שעל אף נסיבות חייו הקשות בחר לשרת ב"סיירת גולני", עבר איתה את המלחמה הקשה ב "ששת הימים" בתל פאחר, ומצא את מותו כחצי שנה לאחריה בפעילות מבצעית בעמק בית שאן.
השואה היא הסיפור של כולנו. היא מרכיב מכונן בסיפור הישראלי. סיפורי הפעם מתאר איך הבנתי עד כמה השואה היא הסיפור שלי, וזאת ממרחק הדורות. ומאפשר את הבנת סיפור הציונות כולה, דרך הסיפור המשפחתי שלי , משפחת וולף מטרנוב שבגליציה.