כנראה שהייתה לנו משפחה גדולה. אני לא ממש יודעת. אם ידעתי משהו זה רק דרך אנשים אחרים שחלקם שייך למשפחה שהייתה כנראה גדולה ואמא פעם אמרה לי אנחנו לא צריכים את הטקסים כדי לזכור. אנחנו חיים את השואה בתוכנו,לצדנו, כמו צל, בשקט וברקע . שאלתי מעט שאלות כי ידעתי שלא יהיו לי תשובות.
באמת נשארה לי משפחה קטנה. היא הלכת ונעלמת . היו לי סבא וסבתא ושלושה ילדים שהצליחו לשרוד ולהיות כאן ולבנות בית. רק דרך השמות הפרטיים שלנו למדתי מעט. שאלתי את אמא למה לכל אחד משני מהאחים שנשארו לאבא יש בן עם שם אחד זהה שאף אחד מהבנים ששרדו את התופת לא הסכים לוותר עליו. היא סיפרה לי שהוא היה הבן הבכור וכל אחד רצה לזכור ולציין אותו. אז יש את שם זהה לבן של האחים שהצליחו להמלט מהתופת.
דרך השמות למדתי. אחת הבנות מהדור השני נקראה על – שם מישהי ורציתי לדעת למה. למדתי את שיכולתי דרך השמות. למדתי את מה שיכולתי. מהחלק הקטן שאני יודעת הוא שהייתה לי משפחה גדולה. חלק גדול מאד ממה ומי שהיו משפחה שלי נספו שם ומי שהצליח להמלט הגיע כאן.
לא ידעתי וגם היום אני לא יודעת הרבה. למדתי דרך דפי -יזכור, למדתי עם ודרך בן-דוד אחד שלקח אותנו לפני כמה שנים ולא יכולתי להכיל את המסע וחזרתי אחרי כמה ימים הבייתה. עד היום אני יודעת ומרגישה שאני לא יודעת כמעט כלום. אבא שתק. אצלנו במשפחה שתקו המון – לא דברו על מה שהיה ומה שהם עברו.
אחרי התופת הם עוד גייסו את החיוך. מאיפה הם לקחו אותו ?
ביום השואה שמוקרנים הסרטים של מה שעד היום לא נתפס – אבא היה מסתגר בסלון עם ווליום גבוה בטלווזיה מרותק ולא קם ולא אמר . פעם שאלתי אותו אם אני יכולה לראות איתו קצת – הוא לא הסכים ואמר תקשיבו מהמטבח. הוא הסתגר מול הטלוויזיה ואנחנו שמענו כי זה הדהד . אמא אמרה לי פעם שמי שהיה שם לא צריך טקסים – הוא חי את זה.
אבא שלי מת לפני כמה שנים והשאיר אחריו את עצמו. לפעמים רציתי ממנו משהו ושאלתי אותו והוא אמר לי שלהוא לא רוצה לדבר על זה. אבא שלי נשאר חידה בשבילי.
הוא שתק ונשאר חידה גדולה בשבילי.