מופע המחול Anima Mundi של קבוצת המחול Gem

על המופע

צילום: סרגי דמיאנצוק

הבחירה לפתוח את היצירה   Anima Mundi  בשיר ״לבד במדבר״ של גיא מזיג עוררה בי תחילה פליאה.

"לבד במדבר, והעולם הוא גשר צר

עוד רגע אנחנו מתפרקים

ורק הרוח בדמה הקר שומרת אותנו מחובקים

אני לא יודע מה יהיה מחר, אבל ביחד אנחנו חזקים"

יצירה מילולית, מוכרת כל כך, בתוך מופע מחול מופשט, נראתה כמעט כמו התנצלות על האמנות בימים טעונים.

אלא שהתחושה הזו התפוגגה במהירות.

צילום: רוית זיו

כבר מהתנועה הראשונה הבנתי כי הפתיחה רק מציבה דריסת רגל רגשית לצופה, ואחריה היצירה עפה למרחבים הייחודיים לה, מרומזים ורבי עוצמה.

הכוריאוגרפיה של מנשיקוב שואבת מן הקלאסי,  היא משתמשת ביכולת הפיזית יוצאת הדופן של הרקדנים כדי לספר סיפור אמוציונלי.
הרגליים הארוכות שנפרשות כמשיחות מכחול, האנחות הקלות לאחר רצף קפיצות, הידיים שמושכות את הגוף הלאה, כל אלו בונים עולם של חיות ונשימה.
הקאנונים מדויקים ומלוטשים, אך לא מכאניים, יש בהם אנושיות כובשת.

צילום: סרגי דמיאנצוק

החיבור בין הרקדנים יוצר תחושה של שותפות גורל, גם כשהסולו מציג בדידות רגעית.
המופע בהשתתפות המוסיקאים רומי קופלמן ואלון רנצר שפורצים במהלך היצירה לפרקים בנגינה חיה ומבצעים עיבוד מקורי למוסיקה של פיליפ גלאס.

צילום: סרגי דמיאנצוק

תמונה  שנחרטה אצלי וממשיכה ללוות אותי היא התמונה  של הלוחות שהרקדנים פרשו על הבמה, ועליהם פסעה הרקדנית.

בתחילה נדמה היה שהשביל יציב, אך ככל שהלוחות זזו תחת רגליה  היציבות התערערה.

צעד אחר צעד, האדמה נשמטה מתחתיה, עד שנותרה עם רגל באוויר  בלי בסיס.
באמצעות הקטע הזה התחברתי עמוקות לשיר שפתח את היצירה ולתחושה שהוא עורר בי, תחושה של תנועה בין מציאות וספק.

חיים במציאות משתנה, שבה קשה לדעת לאן ללכת, ולאיזו נקודה אפשר עוד לשוב בביטחון.
אולי זהו לב הדברים, החיפוש אחר אותה נשמת העולם, שנעה ומתערערת יחד איתנו.

בתוך חוסר הוודאות והאדמה הנעה מתחת לרגליים, מתעורר הרצון לגלות מחדש את הקשר בינינו לבין העולם, בין הגוף לנשמה, בין יציבות לתנועה.

בשיא, כשהקבוצה נעמדת בחזית הבמה, כתפיים רועדות, נשימה כבדה, היד מטפסת לאט מעלה ונעשית למחאה אילמת, הרגשתי שזו לא רק אמנות, זו אמירה, מחוות גוף פשוטה שנושאת בתוכה לב של אומה שלמה.
החיבוק המסיים, אחרי כל התנועה, חזר אל המקום האנושי שממנו הכול התחיל: ביחד, חזקים יותר.

סיכום

היצירה   Anima Mundi הותירה בי רושם עז:  שילוב נדיר של דיוק טכני ורגש חשוף.

הבחירה לפתוח בשיר "לבד במדבר" יצרה גשר בין המוכר למופשט, בין המילה לגוף.

הכוריאוגרפיה של יגור מנשיקוב פרצה גבולות מבלי לאבד את האיזון העדין שבין עוצמה לאנושיות.

מתוך תנועה, נשימה ומבט נולד דיאלוג עמוק עם המציאות, עם הנשמה ועם הזמן הזה.

ברגעי השיא  כשגוף אנושי הפך למחאה אילמת ולחיבוק משותף, הרגשתי שאני עדה לא רק למחול, אלא לקריאה רכה אך עיקשת לאחדות ולתקווה.

מופע נהדר שנוגע ברך שבלב וכל כך רלוונטי לנו בימים אלה.

יוצרים