על "הנביאה"

במופע המחול “הנביאה” של אלה גרינבום מצאתי את עצמי כחלק מטקס עתיק שקם לתחייה.
מהרגע הראשון השקט הכבד שנשבר על ידי השירה החיה והעמוקה, נמשכתי פנימה, כאילו הדלת נפתחה לעולם אחר.

גרינבום עלתה יחפה, תנועותיה איטיות ומרוכזות, ולרגע היה נדמה שהיא לא רוקדת, אלא פותחת שער טקסי.
בהמשך הקצב גבר, הגוף שלה הפך כולו לכלי נגינה: כל דריכה, כל חבטה בחזה, יצרו הדהוד של ממש בחלל.
השירה החיה שלה עטפה אותנו מכל עבר, לעיתים עדינה, לעיתים פראית, וכמעט בלתי אפשרי היה להישאר אדישה.
לאט לאט נרקם סיפור חיים עם ניסיונות, אכזבות, צפיות, ותובנות – סיפור של אישה.
מצאתי את עצמי מתופפת קלות ברגליים, כמו חלק ממעגל משתתפים.
העוצמה הפיזית והאנרגיה השבטית השתלבו באופן מרגש עם עולם המחול העכשווי.
היה כאן חיבור נדיר בין שורשים עתיקים, טקסי גנאווה וסופים, לבין פרשנות מודרנית שמדברת גם אל מי שלא מכיר את הפולקלור.

לקראת הסוף, אחרי השיא הסוער, הקצב דעך. התנועות התרככו והשקט חזר.
התחושה שנשארה בי הייתה של מסע פנימי: מהתפרצות רגשית אל עבר שחרור והשלמה.
בתום המופע הרגשתי כאילו משהו בי עבר תהליך קטן של טיהור והתחברות.
סיכום
גרינבום, רקדנית, כוריאוגרפית, זמרת ואמנית פרפורמנס, מביאה איתה לבמה מחקר אישי ועמוק בתרבויות צפון אפריקה.
היא שואבת השראה מטקסי טראנס, מריקודים מקודשים ומקצבים שבטיים, ובעיקר ממסורות הגנאווה והסופים.
השילוב בין השירה החיה לבין התנועה הגופנית יוצר חוויה רב־חושית שמחברת את הקהל אל חומרים תרבותיים עתיקים דרך עיניים עכשוויות.
“הנביאה” זו חוויה טוטאלית, רגשית וחושית, שמצליחה לטלטל, לרגש ולהרגיע בעת ובעונה אחת.
למי שמחפש חוויה תרבותית יוצאת דופן זה בהחלט מופע מומלץ.
קרדיטים
כוריאוגרפיה, כתיבה, שירה וביצוע: אלה גרינבאום
תלבושות: ג'ין טי שירט אמנות לבישה ליטל דורצ'ין
מילים של שפת המקור ותרגום: עמנואל הראל
ליווי אמנותי: רייצ'ל ארדוס
מוסיקה:
SOLO GUEMBRI-ABDELKADIR AMLIL
KHAWA-HASNA EL BECHARIA
HAMMEADI-NASS MARRAKECH
LALLA AICHA 1-ASMAA HAMAOUI, BNAT TIMBOUKTOU
"ארוחה ערוכה"- ארוחה שמסרבת להתבשל

במפגש הראשון עם בלסן, בלסן יושבת ליד שולחן מכוסה במפה היא לובשת שמלה שחורה מהודקת, דמות שמגלמת איפוק ואלגנטיות.
היא מיישרת את המפה בקפדנות, שרה באיטלקית ומציבה את הקהל במקום הצופה מן הצד, כמעט כמו אורח לא קרוא בארוחה ביתית.
עדיין יש תחושה של שליטה, של טקס נימוסין, של עולמות מוכרים.
ואז מגיע הרגע שבו היא שוברת את הכלים, פשוטו כמשמעו.
עולה על השולחן מסירה וזורקת את נעלי העקב השחורות.

ואז כשהיין הנשפך מסתמנת נקודת המפנה, ומכאן הכול נפתח.
בלסן מתמסרת למזון לא כמטבח אלא כחומר, היא מורחת שמנת על פניה, מפזרת תבלינים באוויר, בולעת וזורקת באותה נשימה.
החומר הופך לטקסטורה, לאנרגיה, לגירוי חושי.
זהו רגע שבו האיפוק נשבר והגוף נחשף במלוא פריעתו, ובו הצופה מבין שה״ארוחה״ הזו לא מיועדת לטעימה אלא להתבוננות.

בסיום, כשהשולחן כבר לא שולחן אלא בד צבעוני של שאריות, וכשהגוף עייף אך טעון, מתגלה האמת הפשוטה: בלסן הפכה את פעולת הבישול ואת האירוח למופע אמנות.
כמו פסל שחומריו הם ירקות, תבלינים, שמנת ויין, היא מעצבת מחדש את מושג הארוחה ומגלה את כוחו של הגוף לייצר אמירה תרבותית ואישית.
יצאתי מהמופע עם טעם של אבדון מתוק בפה, תחושת בלבול וגעגוע למשהו שלא הוגש אך נצרב עמוק בזיכרון.

סיכום
״ארוחה ערוכה״ של אילנה שרה קלייר בלסן, שהוצג לראשונה בפסטיבל אינטימדאנס, הוא מופע פרפורמנס עוצמתי, אינטימי ומעורר מחשבה.
בלסן חוקרת את היחסים בין גוף, אוכל ומגדר, כשהשולחן הערוך משמש זירה לחקירה פיזית ורגשית.
היא אוכלת, נוגעת ומתמזגת עם המזון, ומציפה שאלות על נשיות, תפקידי נשים, ושליטה לעומת שחרור.
המופע יוצר חוויה רב-חושית, בה הצופה לא רק רואה אלא כמעט טועם את האנרגיה שמתרחשת על הבמה.
״ארוחה ערוכה״ היא חוויה טוטאלית שמטלטלת את החושים.
אילנה שרה קלייר בלסן בוחרת לאכול, לשחק, להתפלש ולפרק את הקודים של המטבח ושל הגוף הנשי.
מתוך הכאוס נולדת יצירה שמזמינה אותנו לאבד את הדרך ולמצוא בתוכנו שכבות חדשות של תאווה, פליאה וכניעה.
קרדיטים
יצירה, עיצוב, שירה וביצוע: אילנה שרה קלייר בלסן
ליווי אמנותי: אורן לאור, ניר שיינפלד
יעוץ אמנותי: עידית הרמן וארתור אסטמן
תפירת תלבושות: יוליה יעקובשווילי
מוסיקה
DEH! TORNA MIO BENE' OP/164-AIR&VARIATIONS
מאת: HEINRICH PROCH
בביצוע: EDITA GRUBEROVA
כששני המופעים נפגשים במבט מסכם
שני המופעים ב״תיאטרון קליפה״: ״הנביאה״ ו״ארוחה ערוכה״ יצרו ערב מחול ופרפורמנס עמוק, נשי ומעורר השראה.
הם הציעו חיבור בין מסורות עתיקות לאמנות עכשווית, בין חוויות אישיות לשאלות אוניברסליות.
זוהי המלצה חמה לכל מי שמחפש ערב תרבות בתל אביב שמשלב איכות, מחשבה ורגש








