על ההצגה

ההצגה "אוי וַ'Boy" – מאת אירית בשן היא  חוויה תיאטרלית שנכנסת מתחת לעור, נוגעת בעצבים החשופים של האימהוּת, ובמיוחד של הבחירה אם להיות אמא  כאן, בישראל.

היצירה שמשלבת תיאטרון פיזי, טקסט פיוטי וסוג של פסיכודרמה פנטסטית תיאטרלית מציגה לצופים מפגש עם הפחד, התקווה והאמת העירומה.

הסצנה הראשונה לקוחה כמעט מחיי היומיום: אישה צעירה במרפאה, הריון לא מתוכנן, החלטה שצריך לקבל היום.

אבל אז מגיע השיבוש. מרגע שמתחיל הפרגוד לנוע, משהו אחר נכנס, לא רק חדר הטיפולים משתנה, גם אנחנו הקהל מוזמנים להיכנס פנימה אל תוך תודעתה, עם דמויות מוזרות, פיוטיות, כואבות וגם מצחיקות, שכל אחת מהן משקפת היבט אחר של השאלה הגדולה: ללדת או לא?

מה שמתחיל כמעט ריאליסטי, הופך מהר מאוד למסע פסיכודרמטי־חזותי.
זה לא רק התוכן, אלא גם הצורה: שפה גופנית, בימוי מדויק ומינימליסטי, שימוש מבריק באביזרים פשוטים, שמצליחים להוליד עולמות שלמים.

הטקסט הפיוטי מעלה שאלות על אימהות, על אהבת אם לעומת חובה לאומית, על הגנת יתר מול הצורך לשחרר. יש פה אומץ  לא רק של הדמות הראשית, אלא של היוצרת עצמה, להגיד את הדברים שאנחנו ובעיקר נשים, פוחדים להגיד אפילו לעצמנו.

ההכרעה אולי תישאר באוויר, אבל ההצגה לא מתחמקת.

היא מציפה את כל הקולות, הספקות והכמיהות, בלי לעדן ובלי להחליק.

כמו החיים עצמם, אין פתרון אחד, אין תשובה פשוטה, רק התמודדות כנה עם שאלה שנוגעת בלב הזהות הנשית והישראלית.
גם מי שבטוח שהנושא לא קשור אליו, יוצא משם עם משהו שנדבק, מחשבה, רעד, אולי אפילו דמעה.

סיכום

״אוי וַ'Boy״ היא יצירה אמיצה, נשית, חכמה ומדויקת, שבכוח הדמיון והמשחק נוגעת בשאלות העמוקות ביותר של החיים.
אירית בשן מוכיחה יכולת נדירה לשלב בין פיוט לבין כאב, בין תיאטרון פיזי לבין אמת רגשית.

זו הצגה שלא רק רואים, אלא מרגישים בגוף ובנפש. וממשיכים להרגיש גם אחרי שהאור באולם כבה.

קרדיטים

כתיבה ובימוי: אירית בשן
ייעוץ אומנותי ודרמטורגי: ירון סנצ'ו גושן, שי שבתאי

תפאורה ולבוש: יערה שילוני

עיצוב תנועה: מיכל הרמן

עריכה מוזיקלית: אירית בשן

עיצוב תאורה: נטשה נאומוב

משחק: ענבל ארז, טל זיסמן

צילום: יוליה פוטוארט

וידאו: פלג ליליאן, ארקדי וולוביק, עריכה: פלג ליליאן

INOUT Production House
הופק בתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים

על היוצרת אירית בשן

 אירית בשן, בוגרת ניסן נתיב היא שחקנית מורה ומרצה לתיאטרון.
היא השתתפה בלהקת תיאטרון התנועה של רות זיו אייל, יצרה מגוון הצגות ילדים בשיתופי פעולה עם יוצרים שונים  (בובות, צלליות, קונצרטים תיאטרליים עם תזמורת).

היא אומרת ששנת ההתמחות בביה"ס לתאטרון חזותי היוותה ציון דרך במעבר להיותה יוצרת תיאטרון עצמאית.
כמו כן הושפעה רבות מחנוך לוין. היא משחקת ב'אשכבה' מאז 1999, כתבה תזה על המחזות המטאפיזיים של חנוך לוין ומרצה על כך.

ההצגה הראשונה שלה כיוצרת עצמאית, היתה "דומיניק צייד הצבעים". זו הצגה מוסיקלית של סיפור מסע מעצים, על ילד שלומד לסמוך על עצמו, להכיר את רגשותיו ולבטא אותם בצבעים. היא הוצגה בפני אלפי ילדים, השתלבה בפסטיבלים ובסדרת המנויים של של תאטרון אורנה פורת.
בהמשך להצגה הופקו גם הספר עם פסקול ההצגה והשירים.

בעקבות הצלחתה, הוזמנה ממנה הצגה מיוחדת לעמותת נט"ל – "קונץ וראי הפלאים", המעודדת אף היא את מסעו הפנימי של הילד להכרה ברגשותיו, לגילוי הכוחות הטמונים בו וגילוי היכולת להתפייס עם המציאות.

ההצגה "ברטה ואמנות התחזוקה" השתתפה בתיאטרונטו 2006 וזכתה להערכה רבה. בשן כתבה, הלחינה ושיחקה, בהצגה במהלכה ניהלה דיאלוג עם "ברטה" הווספה שלה על החלומות, על המציאות ועל מציאת שביל הזהב ביניהם.

בשן יצרה מכלול שלם של מופעים (המשלבים הרצאה עם שירים) לגמלאים.

ה – 7.10 והמלחמה המתמשכת הולידו את המחזה אוי ו'Boy – העוסק באתגר המיוחד להורות הישראלית, בצל המציאות הביטחונית המאיימת לדבריה, ימי המלחמה הם שהפכו את הקול האימהי-ההורי לקול שהכרחי שיישמע.

צילום: יוליה פוטוארט