הקיץ מרתיח גם את הלב – לא רק את הגוף
כשחם בחוץ – גם בפנים בוער. לא סתם אומרים ש"חום מעלה את העצבים" – זו אמת ביולוגית, אבל גם רגשית. החום משפיע על הסבלנות, על הדופק, על האופן שבו אנחנו מגיבות לאנשים ולמצבים. כל טריגר קטן הופך למהומה, וכל סערה פנימית מתגברת בקלות. מצד שני, דווקא המקום הרותח הזה הוא הזדמנות – כי הוא מאלץ אותנו להרגיש. מה מציק לי? מה כבר לא מתאים לי? מה אני סוחבת איתי יותר מדי זמן? בחום הזה, קשה להעמיד פנים. החזית נמסה, והאמת יוצאת. וזה רגע מעולה לנקות – לא רק את הבית, אלא את הלב. להתבונן, לשחרר, להגיד "די" למשהו שמעיק. החום הוא גם מטהר. ואם נקשיב לו, נגלה מתוכו את האומץ לבעור מחדש – בדרך שמתאימה לנו באמת.
כשהכול זז – אולי דווקא לי מותר לעצור
למרות הדימוי של הקיץ כעונה שמחה, תוססת ומלאת חיים – הרבה מאיתנו מרגישות דווקא הפוך. עייפות יותר, עמוסות יותר, לפעמים גם לבד יותר. האור שמציף את הבית עד שמונה בערב לא תמיד משמח – לפעמים הוא רק מדגיש כמה אנחנו צריכות רגע של חושך, שקט, שינה. הקיץ מערער את הקצב הטבעי שלנו. במקום רוגע – יש בלגן. במקום סדר – יש לחץ. אנחנו נדרשות "לנצל את הזמן", "לצאת ליהנות", "להספיק הכול" – והנפש רק רוצה לעצור. התחושה הזאת שאנחנו "לא עומדות בקצב של הקיץ" היא ממש לא כישלון – היא שינוי כיוון. היא בקשה לעדינות. בעונה הכי מוחצנת, אולי דווקא טוב לעצור פנימה. לבחור לא לעשות. לנוח גם כשכולם בחוץ. זו לא עצלנות – זו חמלה עצמית. והיא לגמרי במקום.
כשכולן בים – והלב שלך בפיד
אין עונה שמציפה אותנו יותר מבחינה חברתית כמו הקיץ. כולם מבלים, כולם מעלים תמונות, כולם יפים ושזופים – ופתאום את מוצאת את עצמך בוחנת את עצמך בזכוכית מגדלת. הגוף שלך, החיים שלך, הקיץ שלך – בהשוואה תמידית למה שמופיע בפיד. התחושה היא שכולם "חיים את החיים", ורק את מרגישה עייפה, פחות יפה, פחות מתוקתקת. זו תחושת השוואה שהקיץ מעודד בלי להתכוון – ולפעמים היא משאירה אותנו מותשות. אבל כאן נכנס המקום הרוחני: לעצור את ההשוואה. לבחור הקשבה במקום עין בוחנת. להבין שהחיים של אף אחת לא נראים כמו באינסטגרם – גם אם היא על יאכטה עם קוקוס ביד. דווקא עכשיו זה הזמן לבחור איפה את מרגישה טוב באמת – לא רק איך את נראית, אלא איך את חיה.
עונה של שחרור – אם רק נעז להקשיב
עם כל הכובד, דווקא הקיץ הוא זמן של התחדשות. אנרגיית האש שבו, האור, החום – כל אלה מזמינים שינוי. הקיץ הוא לא רק סוף שנה לימודית, הוא גם סיום של תהליכים פנימיים. הרבה נשים מרגישות דווקא עכשיו את הרצון להתחיל מחדש – לפרוץ, לשנות כיוון, להעז. זו אנרגיה זמינה, חזקה, בוערת – ואפשר לרתום אותה. גם אם קשה, גם אם עייפות – דווקא עכשיו אפשר להתחבר לשאלה: מה בא לי לשחרר? מה הגיע הזמן להתחיל? איזו אישה אני רוצה להיות בסתיו הקרוב? הקיץ נותן לנו מראה. והוא גם נותן לנו מצפון. רק צריך להפסיק לברוח ממנו – ולהתחיל להקשיב למה שהוא מנסה לומר לנו: שהכול משתנה, ושגם את יכולה.