שתי יממות מיטלטל שלומון בן ה- 93 בין חיים למוות. שתי יממות, שחייו שלו עוברים וחולפים במוחו הקודח. שתי יממות, שבהן ההיסטוריה היהודית חובטת חזק בקרביו.
הספר מתאר את מה שחולף במוחו של שלומון ביממות אלו ואת מה שעובר על ספיר, בתו, במקביל.
אבא של ספיר, שלומון, מאושפז בבית החולים. סובל ,אך לא ברור ממה. הוא נשלח לבדיקות רבות ועבר רופאים רבים. אך, לא נמצאה סיבת סבל.
בזמן שהא שוהה על ערש דווי במיטת בית החולים, ספיר מנהלת שיח עם בני משפחתה דרך התכתבות. מה שהחל כתיאור מצבו אביה, הופך לדיון סביב דת ומדינה. מה מצב ההנהגה במדינה, מה היה נכון לעשות אחרת ומה אולי עוד אפשר לשנות.
בתוך זה נכנסות דעות בנושא אמונה, הכוללות גם את המשמעות הדתית לשואה.
הספר יצא לאור ב-2018 ונראה ששום דבר לא השתנה. אותו שיח ישראלי ממשיך להדהד, בין הימין והשמאל, בין הדת ומשמעותה, בין הנהגה וההתנהלות המדינית.
שלומון הרטפילד עצמו, היא דמות של גבר אידאליסט ציוני. שלומון, הנולד בוואץ שבהונגריה, נאלץ להתמודד עם זוועות השואה. הוא נושא על גבו מסעות ארוכים מנשוא, ממחנות העבודה, מצעדות המוות, ממחנות ההשמדה, מן המלחמה ומן השבי. הוא חטף בעיטות וחבטות היישר לבטן, הלקאות במגלבים, בצינורות וברצועות, ומכות מקתות רובים על הראש ועל הגב, שוב ושוב ושוב. ואפילו הטבעה במים.
מה שהודחק, עכשיו , כשהוא על ערס דבעי, פורץ החוצה ושב אליו. והוא מתענה את עינויי העבר.
בשעות האלו, שלומון רואה מראות, תמונות שהיה עד להם, והוא חווה עכשיו שוב, את חייו עמוסי הסבל והתהפוכות.
ספיר התהלכה תמיד בתחושת אשמה לגבי הוריה, על חוסר האונים שהוכרחו לחוש, על מצבי הזוועה והאימה שהיו נתונים בהם כל כך הרבה פעמים, על חורבן עולמם, על האובדנים, על שנחשפו לאירועים קשים וניטלטלו שוב ושוב ושוב בחוסר ידיעה ובאי וודאות, בין חיים ומוות. ועכשיו, היא אבודה בתוך רצונה לעזור לו ולהושיע אותו מכאבו וסבלו.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
