על ההצגה

צפיתי בהצגה "פיוס", הצגה מקורית של הבמאי אלחנן שפירא על פי המחזה של לאשה שמשוני שגם משחקת בהצגה.

עלילת המחזה מתרחשת אי שם בשכונה קטנה.

על הבמה שתי חברות ילדות, לילי וגבי הן נפגשות מעל קברו של חבר ילדותן, מי שיש לו מקום נכבד בעברן.

המפגש מתקיים לאחר שהקשר ביניהן נותק לפני שנים רבות .

לילי היא טיפוס מוחצן, במאית מפורסמת, אשת העולם הגדול ואילו גבי מנהלת חנות ספרים קטנה שלא יצאה מעולם מעיירת ילדותן.

המפגש המנוכר ליד הקבר מניע את העלילה.

מסתבר שלשתיהן יש היסטוריה מורכבת עם הנפטר.

אט, אט נחשפת לנו התסבוכת שהפרידה בין השתיים, מסת השקרים,  הסודות ויחסי הקינאה שהניעו אותן.

גם האופן שבו האחת תופסת את הצלחת השנייה עומד במבחן.

האם חברות העבר תעמוד במבחן הזמן לאחר שהמסכות יוסרו?

את זה תגלו בהצגה

לסיכום

הצגה שמדברת בגובה העיניים ולי הציפה זיכרונות  מחברויות שונות שחלקן צלחו את מבחן הזמן וחלקן לא.

נושא החברות ,על המורכבות שלה:  הנאמנות, ההסתרה, השיתוף… הוא חלק מהחיים שלנו בחברה

נושא שלא תמיד נפרם מול העיניים כמו שהמחזה הזה עושה.

יש במחזה אלמנט של חיבור אל עצמך ולכן הוא נוגע.

המשחק נהדר שתי השחקניות מצליחות להעביר אותנו בין תמונות באופן נפלא.

לכו לצפות,

מעניין מה יזכיר, יעורר אצלכם

יוצרים

מחזה מאת: לאשה שמשוני

בימוי: אלחנן שפירא

כוריאוגרפיה: נופר לווינגר

משחק: עירית גידרון ולאשה שמשוני

צילום: נירה פרי