בצהרי יום שישי צפיתי בצוותא 2 בהצגה 'העקדה'. הצגה חזקה על יחסי הורים ילדים והשלכותיהם.
הצגה שמסתכלת לנו בלבן של העיניים ונוגעת בכל אחת ואחד מאיתנו ההורים.
ההצגה עוסקת באינטראקציה שלנו עם ילדנו בגילאים השונים.
הצגה מותאמת לצפייה מגיל 14+
על ההצגה
גיבורי ההצגה הם האב יואל כבן 50, גרוש, מאמן אישי, חובב מוסיקה, מנהל תוכנית של סיפורים ועצות אישיות למאזינים, ובנו תומר שזה עתה התגייס.
התקופה, ימי הקורונה תקופה של פחד ובלבול שכולנו חווינו.
יואל נמצא באולפן הרדיו, הוא פותח בשידור התוכנית אותה הוא מנהל ומשתף את המאזינים בגיוס של בנו ובתחושותיו כאב ששולח את בנו לצבא כמצוות החברה. הוא מספר שליווי הבן לתוך לשכת הגיוס נמנע ממנו בשל תקנות הקורנה.
בעודו משתף את המאזינים באופן בו הוא חווה את רגעי הגיוס של בנו, הטלפון מצלצל ועל הקו הבן.
החל מרגע זה במקביל לתוכנית הרדיו, על רקע שירים שיואל משמיע למאזיניו, מתנהל דיאלוג קשה בן השניים.
דיאלוג שיש בו הכול: שמיעה, ללא הקשבה, רצון לנהל, ללא הבנה מה מצופה, רצון להכתיב פתרונות, אי הבנת התגובות של כל אחד מהצדדים, כעס, ניהול חשבנות מין העבר, עלבונות, חרטה ועוד…
הדיאלוג חושף את הצופים למה שחווים שני הצדדים ההורה מחד והבן מאידך, ולכך שלא תמיד החוויה של צד אחד, מובנת לשני, או לתהייה, האם האחד בכלל חושב על מה שהוא מעורר אצל השני.
כל מה שבעבר קראו יחסים והיום מושם בקטגוריית 'תקשורת בינאישית'.
הדיאלוג חושף אותנו הצופים לשאלות שאין להן פתרון, אבל יש חשיבות רבה להצפתן ולהעלאתן למודע.
שאלת משבר גיל ההתבגרות ומשברי הגיל במעגלי החיים, ההבדל בתפיסת העולם הבין דורית, מה מצפה מאיתנו כהורים בשעת משבר.
הערב נכתב בהשראת מיתוס עקדת יצחק ומעניין שהטריגר לכתיבת המחזה היה ימי הקורונה שבהם שאלת הקיום ריחפה באוויר והשאלה: לשם מה? ליוותה אותה. שאלה שנשאלת הרבה פעמים על ידי ילדנו "מה יצא לי מזה?" …. ואנו שמנסים לתת תשובות בהתאם למציאות המוכרת לנו, האם אנו יודעים?
מדברי הבימאית שרה פון שוורצה מי שכתבה את המחזה ביחד עם ניסו כאביה:
״ מיתוס העקדה מעסיק אותי כל חיי. ברגע שהבאתי ילדים לעולם אני מגדלת אותם לפי תפיסת עולמי ובכך עוקדת אותם על מזבח האמונות שלי. זה בלתי נמנע.
המחזה נכתב בעידן הקורונה בשנה המורכבת בה אנחנו אנשי התיאטרון ישבנו בבית. הרעיון למחזה נולד בנסיעה משותפת שלי עם ניסו כאביה מהפגנה בבלפור בירושלים. התחושה המשותפת שעלינו להתמודד לא רק עם המשבר אותו אנו עוברים אלא גם עם המשבר של ילדינו. ההתמודדות של הדור הצעיר עם העולם המתפרק לנגד עיניהם ומצד שני הרצון שלנו לשמר אצלם איזושהי מחויבות למסגרות כמו: תיכון ,צבא, לימודים גבוהים ,זוגיות, עבודה וכו'.
במחזה ניסיתי לעלות שאלה ולא לקבוע מהי הדרך ה״נכונה״ להתנהל אל מול המשבר.
השאלה היא האם מישהו מאתנו אכן יכול לענות תשובה מוחלטת על איך עלינו לנהוג ומה עלינו לעשות בכדי להגיע למצב של שלווה וקבלה פנימית?״
לסיכום
הצגה חזקה שלא תשאיר אתכם אדישים.
הבימוי מצוין, המשחק נהדר, המסרים עוברים ונוגעים בצופים.
הצגה שחשוב שיצפו בה גם הורים וגם נוער.
ההצגה נבחרה לרשימה הקצרה של פרס קיפוד הזהב
יוצרים
מחזה ובימוי: שרה פון שוורצה
ע״פ רעיון מאת: שרה פון שוורצה וניסו כאביה
שחקנים: ניסו כאביה, גיל סרי
ניהול מוזיקלי: כנען לבקוביץ
עיצוב תפאורה: אבי שכוי
עיצוב תאורה: איתמר לוריא
צילום: איתמר לוריא
משך הצגה: כשעה