מס' ימים מתחילת המסע: 16

מס' ימים עד לסיום:14

מס' מתכון מתוך ה-30: 16

זה היום הזה בבלוג, שהימים שנשארו לבישול הם פחות מהימים שכבר עברו במסע הזה, ואני כבר מתחילה לחשוב על הסוף. על האחרי. כי זה לא פשוט. אחרי חודש כל כך עמוס(שאני רק באמצע שלו) לחזור לחיים פתאום בלי לבשל, ובלי לכתוב.

היום הילה מהגראטן הירוק, כן כן, הילה שגרה בגרמניה שהתארחה פה בבלוג שבוע שעבר הישר מגרמניה, התקשרה אליי בשיחת וידיאו, ואמרתי לה שאני בדיוק אצל חברה בפלורנטין (לירון, מהסלט פטריות ב-4 מרכיבים מהבלוג בשנה שעברה). אז הילה אמרה לי "אה איזה כיף אתן מבשלות?" אז אמרתי לה שלא (כי תכלס רק קשקשנו ושתינו קפה קר, בלי קשר לבלוג…אתם יודעים, חיים רגילים) והילה חצי מופתעת אמרה : "אז מה אתן עושות?"

הילה דרך אגב, היא אחת מהעוקבות הרציניות שלי, אפילו שגרה בגרמניה, היא בין הראשונים לקרוא, ולהגיב כל יום מחדש… והיום, הייתה כל כך מופתעת שאני עושה עוד דברים חוץ מלבשל שהייתי חייבת לכתוב את זה כאן…גמרת אותי מצחוק הילוש. איך אמרת לי עכשיו אחרי השיחת וידיאו הלילית שלנו: "יאללה, מחכה כבר לפוסט". מהממת. אפילו שאת פוסחת כל יום על החלק של המתכון. קלטתי אותך.

אחרי שהזמנתי אתכם אתמול להגיד לי אם אתם קוראים את הבלוג, או מכינים את המתכונים, קיבלתי גם היום המון הודעות של אנשים (שאת רובם אני לא מכירה!) שעוקבים, אפילו מתקופת באר שבע מהבלוג הראשון,ולי, לא היה מושג. אז תמשיכו לספר לי. תכתבו, תשתפו. גם אם זה רק אותי.

לא בישלתי לבד כבר שבוע וחצי, ואני כבר קצת מסוחררת שהייתי צריכה היום רגע להתאפס ולהבין איזה יום היום ועם מי אני מבשלת מחר , מחרתיים ואחרי כי כבר הכל התבלגן לי בראש.

ואחרי שקמתי מהשנת צהריים הקדושה של ימי שני, לרגע לא הבנתי איפה אני ומה השעה. אבל אחרי שאני מתאפסת אני כל כך שמחה. ובעיקר מודה. על ההזדמנות הזאת, שאולי אני בחרתי בה אבל אתם כולכם, כל מי שמבשל איתי, וכל מי שמגיב, וכותב, ואפילו רק קורא-

אתם אלה שמכניסים את התוכן, אתם אלה שעושים את הכל הרבה יותר טעים, הרבה יותר מרגש.

היום התארחו בבלוג, שתי חברות טובות שלי,ניצן ושרון, או בשמן השני בובי ובובי. עד לפני ארבע שנים לא הכרנו בכלל.ואז, עבדנו יחד בגן של איתי בצור יגאל, וזה פשוט היה זה (כלומר, אחרי סרט עם סנדוויץ סלמון שעשה פאדיחות) אז זה היה זה.

לקבוצה בוואטס שלנו קוראים "אחיות שלי בלב" וזה כי שלושתינו קצת לא בקו הבריאות הכללי של השפיות (בעיקר ניצן, היא באמת לא איתנו) ותמיד הכי מצחיק יחד (בעיקר כי ניצן משוגעת באמת בקטע אחד, ושרון ואני בהלם).

אחת בלילה לפני כמה ימים אני מקבלת הודעה מניצן: "חמישששששששששש!!! אני חייבת להגיד לך שעכשיו קראתי את כל הבלוג הנוכחי ברצףףףףף ואין אני שרופה עלייך אין אנשים כמוך חמישששש אין". טאובר גמרת לי על החיים ופתחת לי את הבוקר בצחוק ענק!

ושרוני, האמא הכי זורמת ומגניבה שאני מכירה, את כלכך מיוחדת, בדרכך ליצור עולם משולב, שמאפשר מקום לכולם, ולא לוותר על הייחוד שלך , כ-שרון, בדרך. את פשוט מדהימה אותי.

כל אחת מאיתנו בגיל אחר, בשלב אחר בחיים, ובעולם תוכן משלה, אבל לפעמים כמו שכבר אמרתי גיל זה רק מספר, וכשזה זה, זה זה. כמו באהבה. איזה כיף לי שבאתן אליי והשארתן לי כמעט את כל הבקבוק יין רק לעצמי. ושהגעתן אליי לחיים.

הלוואי תישארו.

אפילו כשעבדנו במטבח יחד, ולעבוד בשלישיה זה ממש ממש לא פשוט, פשוט היה לי טוב. ככה איתכן. בלי להסביר יותר מידי…

כי מספיק לי ששתיכן יודעות.

תודה על השיחות הכנות כל כך, החדות, המדויקות, האלה שמלאות ברגש ומנסות ללוות אותי תמיד לדרך שהכי נכונה לי. ולכן.

מצרפת לכן, יקרות שלי ומשוגעות שלי,

תמונה של שלושתנו מאותו פאב מפוקפק ברודוס, אז לפני שלוש שנים, בטיול המדהים ביותר שהיה לי בשנים האחרונות. שזופות, רזות יפות וצעירות. לחיי נישואין ביוון הבנויה אמן. חכו לי שתיכן אני בדרך!

אז יחד הכנו עוגה או פאי או מה שתרצו של תחתית לוטוס, קרם שוקולד מריר וקפה, ומלח אטלנטי קצת מעל. בשביל הטעם. איך טעים.

פריך לוטוס, קרם מריר וקפה, מלח ים אטלנטי

לתחתית: 200 גר' לוטוס מרוסקים במעבד מזון לפירורים. מערבבים עם 100 ג' חמאה מומסת.

משטחים בתבנית. (שומרים קצת לקישוט) ולמקפיא. לפחות ל20 דק להתייצבות.

לקרם: ממיסים 200 ג' שוקולד מריר (מי שרוצה עם כף קפה נמס/גרגירים…). מערבבים טוב שהגרגירי הקפה ימסו…

מקציפים גביע אחד של שמנת מתוקה. מאחדים בין השוקולד לקצפת. מעבירים מעט מן הקצפת לשוקולד, מערבבים מעט, וממשיכים עם היתרה עד לקרם אחיד. (לנו היו קצת גושים של הקפה, אז סיננו במסננת דקה ויצא מעולה)

משטחים מעל תחתית העוגיות ומפזרים מלח גס אטלנטי כי הוא הכי טעים. למקרר להתייצבות לפחות לשעה.