מס' ימים מתחילת המסע:19

מס' ימים עד לסיום :11- תיכף נגמר

מס' מתכון מתוך ה-30: 18

השם שישמור. כי בהחלט זה היה אחד משלושת הימים הטובים, טעימים, אמיצים והמוצלחים ביותר בבלוג.

נשארו עוד 11 ימים לבלוג, ואני בתפוסה מלאה. 11 ימים וכולם כבר תפוסים ומוזמנים מראש לבישול יחד כל יום עם מישהו או מישהו או מישוהים. האמת, כשהתחלתי, חשבתי שיצא לי יותר לבשל ולאפות עם עצמי, והופתעתי מכמה אנשים רוצים לקחת חלק וזה הכי כיף שיש. לבשל לבד תמיד יהיה לי זמן אחר כך…אז עדיף ככה.

היום, היה אחד הימים האהובים עליי, גם מבחינת החברה וגם מבחינת התוצרים וההכנה עצמה. הבלוג הלך כמה דקות ברגל לכיוון הבימה והתארח בשדרות בן ציון, בדירה של יוחאי או בשמו המסחרי יוח, לצהריים שישי של הנאה גדולה. יוח, חבר טוב מהקונדיטוריה או כמו שאני אוהבת להגיד עליו "טפו חמסה חמסה על הידיים האלה". מענטש, אותו בחור עם הבוץ בנעליים, מהזן שלא קיים יותר, מלא ברגישות, חוכמה, טוב לב ומקצוענות אין סופית. אני מתה עליך והיה לי כיף אדיר היום. ולא חמוץ מידי!

במהלך היום, יוח נתן לי לקרוא משהו שאביתר בנאי כתב לפני כמה ימים, ויצא לי לחשוב על כך לא מעט מאז שקראתי. כי החוכמה הבאמת גדולה, בהרבה אספקטים בחיים שלנו, היא לדעת להחזיק ולא להחזיק יחד. בו זמנית. לפחות עבורי. ללמוד לשמוע את השקט גם כשלא שקט, להפנים כשרועש בחוץ, לא לוותר. אנחנו קרובים לחוף. ואני מקווה שגם אני קרובה.

"רב חובל חכם כשנקלע לסערה בלב ים לא נכנס לפאניקה.

הוא יודע שאם הוא ישחרר ידיו מההגה לגמרי אז הספינה תסתחרר לגמרי
ואם הוא יחזיק חזק קדימה נגד הגלים, הגלים יטרפו אותו וישברו את האוניה
רב חובל חכם ומנוסה יכול להצליח לשרוד את הסערה אם הוא יחזיק את ההגה ולא יחזיק אותו.
זה מן כשרון מופלא וסודי של רב חובל ותיק. מחזיק את ההגה ולא מחזיק.
לא נלחם בגלים אבל גם לא מוותר.
אנחנו כולנו רב חובל על אוניה בסערה. כל אחד מאיתנו בסערה הפרטית שלו וכולנו יחד בסערה אחת
כללית. לא מוצאים את הצפון. צרות תוקפות זו אחר זו, החיצוניות משתוללת,
ונראה שהמצב לא משתפר מיום ליום…
והגלים גדולים…
מצד אחד אסור להרפות את ההגה. אסור ליפול לייאוש. אסור להרגיש שהגלים האלה גדולים עליי.
אני צריך להאמין בעומק הכוח שניטע בי. יש בכל אחד מאיתנו ניצוץ אלוקי שיכול להכניע את כל
הגלים והמשברים שבעולם. הניצוץ הזה מוסתר מאחורי ערמות של הרגלים ישנים ומחשבות של ספק
ועצבות. אבל הוא שם. יש בי כוח שיותר גדול מכל זה.
יש בי כוח להאמין.
להאמין שהסערה הזו באה כדי להוציא ממני כוחות שלא זכרתי שטמונים בי.
לחשוף את הנקודה הזו הענקית והשקטה שטמונה בי. אני שוכח אותה כשהים רגוע.
להאמין שכל מה שקורה פה יש לו סיבה, זה לא סתם כאוס מבעית חסר הבחנה.
להאמין שהסערה תגמר ומשהו חדש ייפתח.
מצד שני לא להחזיק את ההגה חזק מידיי.
לדעת שנפילה וכשלון הם חלק מהתנועה קדימה.
לדבר עם עצמי ועם המציאות באהבה,בסבלנות, במתינות,בקול דממה דקה.
בלי להרביץ.בלי סטיקרים וכותרות.
אנחנו קרובים לחוף.

אחרי חודש שלא הייתי בבית של ההורים נסעתי היום לבקר לארוחת שישי, וכשהגעתי ראיתי שאמא הכינה ארבעה מתכונים מהבלוג. לא פחות ולא יותר. ארבעה. אז אמא שיחקת אותה. אשת חייל מי ימצא. היה תענוג גדול וכיף . וכיף תמיד כל פעם מחדש.

אז מה היה היום אמרנו?

אז המתכון היום הוא פסטה של אלופים. ואמיצים. כי סביר להניח שאם הייתם רואים את כותבת המתכון כתובה בתפריט של מסעדה, אולי לא הייתם ממהרים להזמין. אבל תכלס. מילה שלי, ואני תמיד אומרת אמת. הייתם מפספסים. לימון, פרג, חמאה, מרווה, פרמזן. יין לבן ליד. וחברה טובה.

פסטה HOMEMADE בחמאה הולנדית, לימון, פרמזן פרג ומרווה- בקיצור- שלמות.

אז ככה. המתכון מורכב משני חלקים, הפסטה והרוטב. נתחיל בפסטוש

לשלושה אנשים רעבים/ ארבעה שהם רעבים סבבה כזה הניחו על השיש 300 גרם קמח וצרו גומה באמצע. לתוכה הניחו שלוש ביצים, ותתחילו לערבב לאט מן האמצע אל החוץ, תוך כדי שאתם אוספים לאט לאט עוד קמח אל הבצק. תהליך הלישה לא ארוך מאוד. נרצה לעבד את הבצק עד שהופך לכדור ולא יותר. הגלוטן יתפתח בכל אופן בתהליך הרידוד והחיתוך של הבצק.

נכניס את הבצק למקרר לחצי שעה מנוחה, ולאחר מכן נתחיל בפעולת הרידוד והחיתוך. אפשר לעשות את זה ידני עם מערוך אבל למה?!?! למה ?!?! כשאפשר לקנות מכונת פסטה ותמיד תהיו במרחק חצי שעה מרגעי האושר הגדולים שנקראים פסטה טרייה דקה ומושלמת.

חותכים את הבצק לאחר מנוחה לארבעה חלקים. לוקחים את החלק הראשון ומתחילים להעביר את בצק הפסטה על המספר הגדול ביותר, מקפלים לשלוש ומעבירים שוב, ושוב. לאחר שיצרנו שכבות וחיזקנו את הבצק, נוכל להתחיל לרדת במספרים עד לבצק דק דק דק. חשוב לקמח במהלך התהלך על מנת שהבצק לא יקרע. אל תפחדו לקמח. לאט לאט תלמדו איך לרדת בין מספר למספר, כדי שהירידה לא תהיה דרסטית מידי, נתחיל לרדת במספר אחד כל פעם, כלומר, מתשע עד 1. כשמגיעים לעובי הרצוי (אנחנו המשכנו עד לעובי הדק ביותר) נחתוך את היריעה הארוכה לשלושה חלקים ונעביר בחלק הרצועות.

אם חותכים ידני, אפשר לחתוך ידני עם סכין.

מוודאים שהרצועות מקומחות ולא דבוקות זו לזו. חוזרים על התהליך עם שאר החלקים.

מרתיחים סיר מים ומוסיפים כף מלח. כשרותחים, מוסיפים את הפסטה לשתיים- שלוש דקות עד שהיא צפה כלפי מעלה. מוציאים ישירות אל הרוטב.

לרוטב:

מצמצמים במחבת שלושה עליי מרווה, ושלושה לימונים בשליש (משפט קשה! שמים במחבת תוכנם של שלושה לימונים ומצמצמים על אש קטנה עד שמצטמצם בשליש). כשמוכן, מכבים את האש ומכניסים 200 גרם חמאה (טובה!!! אנחנו השתמשנו בהולנדית) ומערבבים עד איחוד. מוסיפים מלח ופלפל בנדיבות. מושלם.
מערבבים הפסטה עם הרוטב היטב היטב היטב. ומוסיפים מעל פרמזן ופרג טחון. מערבבים.

מושלללללללללללללם אבל מושלםםםםםםםםםםםםםם