הילדה שלי בוכה
זועקת
זועקת
זועקת
מנסרת את האוויר
ביבבות ארוכות וקצובות
על פארש
על פארש
על פארש!
היא צועקת
ואני לא יכולה לשמוע
לא יכולה להקשיב
לצעקה שבתוכי
רעש ברעש מתערבב
קשה לי!
וכשסוף סוף היא שוקטת
גם הבית רוגע
ואני מתכנסת
מתפקסת
מתרכזת
אני שומעת את הצעקה
שבלב שלי
ללא קול, היא דממה שמהדהדת
מקצה העולם ועד קצהו
הופכת'ותי
ואני לא יודעת אם אני רוצה לשמוע אותה
לא יודעת
לא יודעת
לא יודעת
הצעקות מחרישות לי את האוזניים
אין לי שקט בינתיים
ואין לי אהבה
אולי אבא צדק כשאמר
שמנוחה יש רק בקבר?
מי ימלא לי את החסר
את הריק בנשמה