זה החיים שלנו

אז מה הם החיים? מושג שברירי וחמקמק, היום אתה כאן ומחר אינך.
בימי הנעורים היה  נדמה לי שהכל אפשרי, ושאחיה לנצח, ואז התבגרתי, יצאתי אל העולם האמיתי, והבנתי כמה שהזמן שלנו פה קצר.
השבוע נחשפתי במפתיע לפטירתם של שני אנשים שהיווי עמודי תווך בחיי, כל כך קבועים במקומם, בתפקידם, בחיים שלי.
הם לא היו קשישים, גם לא זקנים. מבוגרים צלולים.
רב בית הכנסת בו התפללתי שנים, וקרוב משפחה רחוק שגר בסמיכות לבית הורי, הלכו לעולמם בזה אחר זה.
ההודעה על פטירתם נודעה לי במקרה כשהגעתי להתארח אצל הורי בשבת.
הוא היה חולה הרבה שנים, ככה אמרו, והוא, הלכה לו הכליה.. בני שבעים ומשהו היו במותם. כל כך מוקדם הם הלכו. שני דמויות מרכזיות מילדותי ונעורי.
ואני כבר אשה גדולה, אמא לילדים, שמסרבת לגדול, מסרבת להאמין שהמבוגר האחראי איננו, שהוא בעצם כעת אני.
אומרים שחשוב להקפיד על אורח חיים בריא, על תזונה ועל ספורט, להיזהר מקרינה, ומחומרים מסרטנים, ומסכנות שמתרגשות ובאות לעולם.
ואני חושבת שיותר חשוב מהכל זה להקפיד על אושר. האושר נמצא בפרטים הקטנים, כמו אלוקים. התינוקת שלי קראה לי אמא- זה אושר! התאמתי את השמלה לנעליים- אושר! אכלתי גלידה טובה, או קראתי ספר מטלטל- אושר!
ולקחת את הזמן, ולפנות אותו לדברים שחשובים  באמת. שעושים  טוב. לאהוב.
החיים שלנו תותים.