"תקשיב, אני יודעת שזה יישמע מוזר אבל אני מגיעה אליך הישר ממסיבת פורים אז אל תהיה מופתע כשתפתח את הדלת ותיראה _____ עומד מולך". כך היא הזהירה אותי מראש בטלפון וכך גם קיימה.
צועדת פנימה, אני מחמיא על התחפושת, באמת השקיעה. מורה משקיענית. "בטח עפו על התחפושת שלך" אני אומר. "אתה לא מבין… הצטלמתי עם כולם כמו איזו כוכבת הוליוודית… אבל די כבר עם החג הזה" היא נאנחת. "שתבין, הסיבה שקבעתי איתך לעכשיו, ישר אחרי המסיבה היא שאני כבר לא מסוגלת להכיל את פורים. אנחנו כבר שבועות סביב החג והמסיבה והפעילויות בבית הספר והרגשתי שאני כבר נחנקת. דאגתי שבעלי ייסע עם הילדים והודעתי שאני מצטרפת מאוחר יותר. עכשיו זה הזמן שלי לעצמי…"
אני לגמרי מבין אותה. איזה חג מתיש, סוחט, עמוס ומעמיס. בקטע טוב, אבל גם בקטע של "תחזירו לי את השגרה, תחזירו לי את עצמי!".
היא מסיימת ללגום את המים שהגשתי לה ואנחנו שותקים רגע ודי נהנים מהשקט. אני מדמיין איך לפני בסך הכל שעה היא הייתה באמצע כיתה רועשת ומבולגנת עם 30 תלמידים ועוד איזה 45 הורים, וכיבוד, ומשלוחי מנות, ובחיי שהדבר הכי קסום כרגע בכל הפלנטה זה פשוט – שקט. חופש.
"אני אשמח להוריד את כל האיפור הזה עכשיו ואם אפשר גם להרביץ מקלחת זה יהיה נפלא". מלווה אותה למקלחת, נותן לה מגבת. "המים חמים, תתפנקי לך".
"לגבי הפינוק, זה החלק שלך…" היא עונה לי וצוחקת. שובבה ומתוקה המורה הזו. אני הולך ללמד אותה עונג. כי עכשיו היא כבר לא מורה. עכשיו, כאן, היא בחופש…
האתר שלי: רוני: עיסוי ארוטי, טנטרה ועונג
